כלום אין לכם בושה?

לפני כשישים ושתיים שנה הכיר האו"ם בזכותם של היהודים, עם עתיק יומין בן 3,500 שנה, למדינה משלו במולדת אבותיו. 
  
אני ניצב כאן היום כראש ממשלת ישראל, המדינה היהודית, ואני מדבר אליכם בשם מדינתי ובשם עמי.   
האו"ם נוסד אחר הקטל של מלחמת העולם השנייה ומוראות השואה. הוטלה עליו המשימה למנוע הישנותן של זוועות מסוג זה. אין דבר שהזיק יותר למשימה מרכזית זו מאשר המתקפה השיטתית על האמת.  

אתמול ניצב נשיא איראן מעל בימה זו ופלט עליה את דברי הבלע האנטישמיים האחרונים שלו. רק כמה ימים קודם לכן שוב טען שהשואה היא שקר. 

בחודש שעבר ביקרתי בוילה בפרבר של ברלין בשם ואנזה. שם, ב-20 ביוני 1942, אחר ארוחה דשנה, נפגשה הפקידות הנאצית הבכירה והחליטה להשמיד את עמי. הפקידים הנאציים הותירו אחריהם פרוטוקולים מפורטים מאותה פגישה – פרוטוקולים שנשמרו לדורות הבאים על ידי ממשלות גרמניה במהלך השנים. הנה לפניכם עותק של אותם פרוטוקולים מפגישת הפקידים הנאציים הבכירים, המורים לממשלה הנאצית בדיוק כיצד להוציא אל הפועל את השמדת העם היהודי. האם הפרוטוקולים הללו הם שקר? האם כל ממשלות גרמניה משקרות? 

יום לפני ביקורי בואנזה, נמסרו לידיי בברלין תכניות הבנייה המקוריות של מחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו. אני מחזיק בידי את התכניות. חתום עליהן סגנו של היטלר, היינריך הימלר עצמו. האם התכניות הללו של מחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו, בו נרצחו מיליון יהודים, אף הן שקר? 

ביוני האחרון ביקר הנשיא אובמה במחנה ריכוז נוסף, אחד מני רבים, מחנה הריכוז בוכנוואלד. האם הנשיא אובמה חלק כבוד לשקר? 

ומה לגבי ניצולי אושוויץ שזרועותיהם עדיין נושאות את קעקועי המספרים שנחקקו עליהן על ידי הנאצים? האם הקעקועים הללו אף הם שקר? 

שליש מן העם היהודי נספה בתופת הנוראה של השואה. כמעט כל משפחה יהודית נפגעה, לרבות משפחתי שלי. סבה וסבתה של רעייתי, שתי אחיותיו ושלושת אחיו של אביה, וכל הדודים, הדודות ובני הדודים שנרצחו על ידי הנאצים – האם זה שקר? 

אתמול דיבר מעל בימה זו האיש שמכנה את השואה שקר. לאלה שסירבו להגיע ולאלה שעזבו במחאה, אני מצדיע. עמדתם בבהירות לצד הצדק והמוסר והבאתם כבוד למדינותיכם.  

אולם לאלה שנתנו למכחיש שואה זה במה,אני אומר בשם עמי, העם היהודי, ובשם אנשים הגונים בכל מקום: כלום אין לכם בושה? אין בכם הגינות? 

שישה עשורים בלבד לאחר השואה, אתם מעניקים לגיטימציה לאדם שמכחיש את רציחתם של שישה מיליון יהודים תוך שהוא מתחייב למחוק את מדינת ישראל, המדינה היהודית, מעל המפה? איזו חרפה! איזה ביזוי של אמנת האומות המאוחדות!  

הסכנות הטמונות בהתחמשותה הגרעינית של אירן
ייתכן שחלק מכם סבור שאיש זה והמשטר הנתעב שלו מאיימים רק על היהודים. אם אתם סבורים כך, אתם טועים טעות מרה. ההיסטוריה הוכיחה לנו שוב ושוב שמה שמתחיל במתקפה על היהודים בסופו של דבר מטביע רבים אחרים.  

שכן משטר איראני זה מונע על ידי אותו פונדמנטליזם קיצוני שפרץ לבימת העולם לפני שלושה עשורים לאחר שהיה רדום במשך מאות שנים. בשלושים השנים האחרונות מציף גל קנאות זה את העולם באלימות רצחנית שאינה יודעת גבולות ובשרירות אכזרית בבחירת קורבנותיו. הוא טובח ללא רחם במוסלמים ובנוצרים, ביהודים ובהינדים, וברבים אחרים.  

אף-על-פי שקנאות חסרת רחמים זו מורכבת מזרמים שונים, כל חסידיה מאוחדים ברצונם להחזיר את האנושות לתקופת ימי הביניים. בכל מקום שהם יכולים, הם כופים משטר חברתי נחשל שבו נשים, מיעוטים, הומוסקסואלים, וכל אחד אחר שאינו נחשב למאמין אמיתי, מדוכאים באכזריות.  

המאבק נגד קנאות זו אינו מאבק של אמונה באמונה או ציוויליזציה בציוויליזציה. זהו מאבק בין התרבות לברבריות, בין המאה ה-21 למאה ה-9, בין אלה המקדשים את החיים לאלה המפארים את המוות. הפרימיטיביות של המאה ה-9 אינה יכולה להתחרות בקידמה של המאה ה-21. כוח המשיכה של החירות, עוצמת הטכנולוגיה וכוח החדירה של התקשורת וודאי ינצחו. בסופו של יום, העבר אינו יכול לנצח את העתיד.
והעתיד צופן בחובו שפע מופלא של תקווה בשביל כל האומות, מפני שקצב הקדמה גדל, והוא גדל במהירות גוברת והולכת. לאנושות נדרשו כמה מאות שנים לעבור מהמצאת הדפוס לטלפון, כמה עשורים להגיע מן הטלפון למחשב האישי, ורק שנים בודדות להגיע מן המחשב האישי לאינטרנט.    

מה שלפני כמה שנים נראה בלתי אפשרי כבר נחשב היום למיושן, וקשה לנו אפילו לדמיין את השינויים הצפויים לנו. נפצח את הקוד הגנטי, נרפא מחלות חשוכות מרפא, נאריך את חיינו, נמצא חלופה זולה לדלק מזהם וננקה את כדור הארץ.   

אני גאה על כך שמדינתי, מדינת ישראל, נמצאת בחוד החנית של רבות מן ההתפתחויות הללו – במדע וטכנולוגיה, ברפואה וביולוגיה, בחקלאות ומים, באנרגיה ואיכות הסביבה. ההמצאות הללו במדינה שלי וברבות ממדינותיכם מעניקות לאנושות עתיד מזהיר, עתיד של הבטחה ללא גבולות.  

אולם אם הקנאות הפרימיטיווית ביותר תניח את ידיה על הנשק הקטלני ביותר, צעדת ההיסטוריה עלולה להיות מוסגת לאחור לזמן מה. כמו הניצחון על הנאצים שהשתהה, גם כאן ינצחו כוחות הקדמה והחירות רק אחר שייגבה מן האנושות מחיר נורא בדם ומשאבים.  

זוהי הסיבה שהאיום החמור ביותר העומד היום בפני העולם הוא הזיווג בין קנאות דתית ובין נשק להשמדה המונית. האתגר הדחוף ביותר העומד בפני גוף זה הוא למנוע את הרודנים בטהראן מלהשיג נשק גרעיני.

 כלום תוכלנה המדינות החברות באו"ם לעמוד בפני האתגר הזה? כלום תוכל הקהילה הבינלאומית להתעמת עם משטר רודנות המהלך אימים על בני עמו – בעוד הם נאבקים באומץ לב על חירותם? האם היא תנקוט צעדים נגד העריצים שגנבו בחירות לאור היום וירו למוות במפגינים איראניים שנפלו במדרכות וברחובות מתבוססים בדמם? האם הקהילה הבינלאומית תבלום את פטרון הטרור ומפעיל הטרור ההרסני ביותר בעולם? 

ולמעלה מכל זה: התעצור הקהילה הבינלאומית את משטר הטרור האיראני מפיתוח נשק אטומי המסכן את שלום העולם כולו? 

העם האיראני התייצב באומץ לב מול משטר זה. אנשים בעלי רצון טוב ברחבי העולם ניצבים יחד עמו, כאותם אלפי אנשים שמחו והפגינו מחוץ לאולם זה במשך כל השבוע האחרון. האם יתייצב האו"ם לצידם? 
     
עיוות האמת והצדק 
פסק הדין לגבי האו"ם עודנו תלוי ועומד, והסימנים האחרונים אינם מעודדים. 

במקום להוקיע את הטרוריסטים ואת פטרוניהם האיראניים, היו כאן באו"ם נציגים שבחרו להוקיע את הקורבנות. זהו בדיוק מה שעשה הדו"ח האחרון של האו"ם על עזה, שערך הקבלה כוזבת בין הטרוריסטים וקורבנותיהם.  

במשך שמונה שנים ארוכות ירה החמאס רקטות מעזה לעבר ערים ואזרחים בישראל. אלפי טילים ומרגמות נחתו מן השמיים על בתי ספר, בתי מגורים, מרכזי קניות ותחנות אוטובוסים. שנה אחר שנה, שעה שהטילים הללו נורו במתכוון על אזרחינו, לא אימץ האו"ם אפילו החלטה אחת – אף לא אחת! – המגנה את המיתקפות הנפשעות הללו. לא שמענו מילה אחת, של ביקורת ממועצת זכויות האדם של האו"ם, גוף שאינו ראוי לתואר שהוא נושא. 
  
ב-2005, בתקווה לקדם את השלום, נסוגה ישראל נסיגה חד-צדדית מכל סנטימטר ברצועת עזה. זה היה צעד מכאיב. פירקנו 21 יישובים, קהילות שלמות ומשקים. עקרנו למעלה מ-8,000 ישראלים. פשוט שלפנו אותם מבתיהם. עשינו זאת משום שרבים בישראל האמינו שצעד זה יביא לנו שלום.   

ובכן – לא קיבלנו שלום. במקום זאת, קיבלנו שלוחת טרור איראנית שבעים קילומטר מתל אביב. החיים בערים וביישובים הסמוכים לעזה הפכו לגיהינום עלי אדמות. התקפות הרקטות של החמאס לא רק נמשכו לאחר שיצאנו, הן אף גברו פי עשרה! ושוב - עמד האו"ם מנגד והחריש.   

בסוף, לאחר שמונה שנים של מתקפה בלתי פוסקת, נאלצה ישראל להגיב. אולם כיצד היה עלינו להגיב? ישנה רק דוגמה אחת בהיסטוריה של מדינה שאזרחיה ספגו אלפי טילים. זה קרה כשהנאצים הפגיזו את ערי בריטניה במלחמת העולם השנייה. במהלך אותה מלחמה, שיטחו בעלות הברית ערים גרמניות במחיר של מאות אלפי נפגעים.

אין אני מותח ביקורת. אני פשוט מציין עובדה – עובדה שהייתה תוצאת החלטתם של אישים דגולים ומכובדים, מנהיגי בריטניה וארה"ב שנלחמו בכוחות הרשע במלחמת העולם השנייה.   

עובדה היא שישראל בחרה להגיב אחרת. מול אויב המבצע פשע מלחמה כפול – ירי על אזרחים תוך הסתתרות מאחורי אזרחים – חתרה ישראל לבצע תקיפות כירורגיות ממוקדות במשגרי הרקטות עצמם. זו לא היתה משימה פשוטה משום שהטרוריסטים ירו את הטילים שלהם מתוך בתי-מגורים ובתי-ספר. הם עשו שימוש במסגדים כבמחסני נשק וכמצבורי רקטות, והבריחו חומרי נפץ בתוך אמבולנסים.  

ישראל, לעומת זה, ניסתה לצמצם את מספר הנפגעים בהפצירה באזרחים הפלסטינים לפנות את אזורי היעד. הצנחנו אינספור עלונים מעל בתיהם, שלחנו אלפי הודעות טקסט לתושבים הפלסטינים וביצענו אלפי שיחות לטלפונים הניידים שלהם שבהן ביקשנו מהם להתפנות ולעזוב. מעולם לא הייתה מדינה שעשתה מאמץ עילאי כזה להימנע מפגיעה באוכלוסייה האזרחית של האויב.  

אולם אל מול מקרה ברור כל כך של תוקפן וקורבן, את מי החליטה מועצת זכויות האדם של האו"ם לגנות? את ישראל! דמוקרטיה המפעילה את זכותה הלגיטימית להגנה עצמית מול הטרור הוקעה בראש חוצות ונשפטה באי צדק משווע.   

על פי אמות מידה מסולפות אלו הייתה מועצת זכויות האדם של האו"ם גוררת את רוזוולט וצ'רצ'יל לדין כפושעי מלחמה. איזה עיוות של האמת והצדק!  

ועכשיו, צירי האו"ם והממשלות שאתם מייצגים, עליכם לקבל החלטה. כלום תסכימו לפארסה זו? כיוון שאם תעשו כן, יחזור האו"ם אחורה לימיו החשוכים ביותר, כשמפירי זכויות-האדם הנקלים ביותר שמו עצמם שופטים של המדינות הדמוקרטיות שומרות החוק, כשהציונות הושוותה לגזענות וכשניתן היה לגייס רוב אוטומטי להצהרה שכדור-הארץ הוא שטוח.   

אם צריך היה לבחור את המועד שבו התחיל האו"ם את התדרדרותו, את נפילתו החופשית כמעט, את הרגע שבו הוא איבד את כבודו בעיני אנשים חושבים בקהילה הבינלאומית, יש לקבוע אותו מועד בהחלטתו ב-1975 להשוות את הציונות לגזענות. וכיום צריך גוף זה לקבל החלטה. אם לא ידחה את הדוח החד-צדדי הזה, יפגע האו"ם בעצמו. הוא יחדש את תהליך התפרקותו העצמית מכל חשיבות ורלוונטיות.  

אבל הוא יעשה דבר נוסף. הוא ישלח מסר לטרוריסטים באשר הם הטרור משתלם; כל מה שעליהם לעשות הוא לשגר את התקפותיהם מתוך ריכוזי אוכלוסייה צפופים, והם יזכו בחסינות.   

ודבר שלישי: בגנותו את ישראל, ינחית גוף זה מכה אנושה לשלום. הרשו לי להסביר מדוע. כשיצאה ישראל מעזה, קיוו רבים שהתקפות הטילים תיפסקנה. אחרים האמינו שגם אם לא תיפסקנה ההתקפות, תבצע ישראל מחווה מדהימה לשלום, מחווה שתעניק לה לגיטימציה בינלאומית להשתמש בזכות ההגנה העצמית שלה אם השלום ייכשל . 

לגיטימציה? הגנה עצמית? אותו או"ם שהריע לישראל כשהיא נסוגה מעזה, אותו או"ם שהבטיח לגבות את זכותנו להגנה עצמית, מאשים כיום אותנו – את העם שלי והמדינה שלי – שאנו פושעי מלחמה! ועל מה? על שפעלנו באחריות מתוך הגנה עצמית, על שפעלנו בדיוק כפי שכל מדינה אחרת הייתה נוהגת, ואף באיפוק שרק מתי מעט מתאפיינים בו. איזה ביזיון! 

בצדק הגנה ישראל על עצמה מפני הטרור. הדוח החד-צדדי והבלתי צודק הזה הוא מבחן ברור לכל הממשלות. האם תתייצבו לצידה של ישראל או לצידם של הטרוריסטים? 

את התשובה לשאלה זו אנו חייבים לדעת עכשיו – עכשיו ולא אחר כך. משום שאם ישראל תתבקש שוב ליטול סיכונים נוספים למען השלום, עלינו לדעת היום שתעמדו לצדנו מחר. רק אם יהיה לנו הביטחון שנוכל להגן על עצמנו, נוכל ליטול סיכונים נוספים למען השלום.  
שלום בר קיימא

אל תטעו. עם ישראל כולו רוצה בשלום. בכל פעם שמנהיג ערבי רצה בשלום אמת עמנו, עשינו שלום. עשינו שלום עם מצרים בהנהגת אנוואר סאדאת. עשינו שלום עם ירדן בהנהגת המלך חוסיין. ואם הפלסטינים רוצים באמת שלום, ממשלתי ואני ועם ישראל נעשה שלום. אולם אנו רוצים בשלום אמיתי, שלום בר-הגנה, שלום קבע. 

ב-1947 הצביע גוף זה על הקמת שתי מדינות לשני עמים – מדינה יהודית ומדינה ערבית. היהודים קיבלו החלטה זו. הערבים דחו אותה, ופלשו למדינה היהודית העוברית בתקווה להשמידה. אנו מבקשים מן הפלסטינים לעשות סוף סוף את מה שהם סירבו לעשות במשך 62 שנה: להגיד "כן!" למדינה יהודית! זה כל כך פשוט, כל כך ברור, כל כך בסיסי. כפי שאנו מתבקשים להכיר במדינת לאום לעם הפלסטיני, יש לתבוע מן הפלסטינים להכיר במדינת הלאום של העם היהודי.

העם היהודי אינו כובש זר בארץ ישראל. זוהי ארץ אבותינו. על הקיר מחוץ למבנה הזה חקוק חזון השלום התנ"כי הגדול: "לא יישא עוד גוי אל גוי חרב ולא ידעו עוד מלחמה". המלים הללו נאמרו מפי הנביא היהודי הדגול ישעיהו לפני 2,800 שנה - שעה שצעד בארצי, בעירי, בגבעות יהודה וברחובות ירושלים. איננו זרים בארץ זו. זוהי ארץ מולדתנו.   

אולם ככל שזיקתנו למולדתנו היא עמוקה, אנו מכירים בכך שגם הפלסטינים חיים בה ורוצים בית משלהם. אנו רוצים לחיות לצדם, שני עמים בני-חורין החיים בשלום, שגשוג וכבוד הדדי. 

שלום, שגשוג וכבוד הדדי מחייבים דבר אחד נוסף: ביטחון. יש להעניק לפלסטינים את כל הסמכויות לשלוט בעצמם, למעט אותן סמכויות שעלולות לסכן את ישראל.  

זוהי סיבת הדבר שהמדינה פלסטינית תהיה חייבת להיות מפורזת באופן אפקטיבי. אני אומר באופן אפקטיבי כיוון שאיננו רוצים בעוד עזה או בעוד דרום לבנון, בעוד בסיס טרור איראני על גבול ירושלים ועל הגבעות המשקיפות ממרחק קילומטרים בודדים על תל אביב. אנו רוצים בשלום.  

אני מאמין שעם רצון טוב ועבודה קשה, ניתן להשיג שלום זה. אולם הדבר מחייב את כולנו להדוף את כוחות הטרור בראשות איראן החותרים להרוס את השלום, להשמיד את ישראל ולהפוך את הסדר העולמי. האם הקהילה הבינלאומית מוכנה להתייצב בפני הכוחות הללו או האם היא תמלא  את מבוקשם?  

לפני למעלה מ-70 שנה, קונן וינסטון צ'רצ'יל על מה שהוא כינה "אי היכולת המוכחת של האנושות ללמוד מן הניסיון". כוונתו הייתה להרגל המצער של חברות מתורבתות לשבת בחיבוק ידיים או לנמנם עד שהסכנה כמעט מציפה אותן. צ'רצ'יל קבל על מה שהוא כינה "היעדר ראיית הנולד, אי הנכונות לפעול כאשר הפעולה היא פשוטה ואפקטיבית, היעדר בהירות המחשבה, אובדן העצות עד שמגיעה שעת החירום, עד שיצר הקיום משמיע צפירת אזעקה".    
      
אני מדבר כאן היום בתקווה שהערכתו של צ'רצ'יל לגבי "אי היכולת המוכחת של האנושות ללמוד" תוכח סוף סוף כשגויה. אני מדבר כאן היום בתקווה שנוכל ללמוד מן ההיסטוריה, שנוכל לבלום את הסכנה בעוד מועד.   

ברוח המלים שנאמרו ליהושע לפני 3,000 שנה: חזק ואמץ! הבה נתמודד עם הסכנה, הבה נבטיח את עתידנו, ובעזרת השם, נגיע לשלום שיתקיים לדורות.

"ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום".