צולם ע"י לע"מ

רון חולדאי, ראש העיר המארחת, תל אביב
 שלמה בוחבוט, יו"ר מרכז השלטון המקומי
עדי אלדר, יו"ר מרכז השלטון המקומי היוצא
מנכ"ל משרד רה"מ, רענן דינור
מנכ"ל משרד הפנים, אריה בר
מזכיר הממשלה, עובד יחזקאל,
כל ראשי הערים,
יו"ר פורום המועצות האזוריות, שמואל ריפמן,
שאול מזרחי, יו"ר החברה הכלכלית שליד מרכז השלטון המקומי
ראש עיריית שדרות לשעבר, אלי מויאל

אני מעריך את בואכם של כולכם, זה מאוד מרגש אותי.
אני רוצה לומר מילה קודם כל לידידי רון חולדאי שהוא ראש עיריית ת"א שגם תהיה במרכז חגיגות העצמאות של מדינת ישראל. הועלו רעיונות שונים לגבי האירוע שצריך לתפוס את מרכז החגיגות של שנת ה-61 למדינת ישראל ואני אמרתי העיר העברית הראשונה שהיא ת"א – יפו, שהיא עיר של יהודים וערבים, חוגגת פעם אחת 100 שנים להיווסדה. כל יתר האירועים החשובים המשמעותיים לחיי מדינת ישראל שאפשר לחגוג אותם כאירוע מרכזי בחיי מדינת ישראל בשנת עצמאות, יוכלו להמתין לאירוע החד פעמי הזה. חשבתי וגם אמרתי את זה שהחשיבות של ת"א – יפו היא בכך שהיא עיר גם של יהודים וגם של ערבים ואין דבר שאני רוצה יותר, ויודעים ידידי ראשי הרשויות הערביות במדינת ישראל, אין דבר שאני רוצה יותר שבמדינת ישראל בתוך מדינת ישראל - אפילו לפני שאנחנו משלימים ואני מקווה שנשלים את מהלכי השלום בינינו לבין שכנינו - נעשה שלום אמת על בסיס של שוויון וצדק עם תושבי מדינת ישראל הערבים. אין עיר שמסמלת יותר את היכולת ליצור את השוויון הזה, מאשר ת"א – יפו, שיש לה ראש עיר שזה חשוב לו ואני יודע שהוא משקיע בעיר יפו חלק ניכר מהמשאבים של עיריית ת"א. אין עיר שמתאימה לחגוג את אירועי אחדות העם הזה יותר מאשר העיר ת"א – יפו. אני מאחל לעיר ת"א – יפו שהחגיגות תהיינה כאלה שהן תסחופנה את כל העם. הואיל ושישה מנכדי גרים בעיר שלך רוני, אתה יודע שאני אהיה שותף פעיל בחגיגות האלה.

אני רוצה לומר לכם משהו בנושא רגיש וכאוב. אני אומר דברים קצרים כי הם הוזכרו. לבי יוצא למשפחת שליט. לנועם, לאביבה, לסבא צבי ולכל בני המשפחה. אני יודע כמה סבל וכאב וגעגועים אין קץ מציפים אותם יום יום ולילה לילה, ואני יודע שהם יושבים בסמוך לביתי והם התארחו בביתי ואני יודע כמה חשוב להם שהסבל הנורא והמתמשך הזה יסתיים כבר. אני יכול לומר לכם במצפון נקי שממשלת ישראל בראשותי עושה מאמצים כבירים, בגמישות שאין כמוה, ובאחריות שאין כמוה, כדי להביא את גלעד הביתה, ואני מתפלל לקדוש ברוך הוא שיסייע בידי להיות זה שמביא אותו הביתה במהרה בימינו בימים הקרובים בעזרת השם.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת כדי להגיד מילת תודה לידידי עדי אלדר שהיה במשך שנים רבות יו"ר מרכז השלטון המקומי, ראש עיריית כרמיאל שנבחר פעם נוספת לתפקידו ברוב גדול בתמיכה רחבה, ועשה עבודה ראויה לכל שבח. כל הכבוד לך עדי. אני מעריך את העובדה שבאת כי אני יודע שהגעת בשעה שמתקיים אירוע בכרמיאל ואני מעריך את זה מאוד.

אני רוצה לברך אותך שלומי, ידידי הטוב למרות הוויכוחים הקשים שהיו בינינו. כפי שאתם מכירים את שלמה בוחבוט גם כשהוא מתאמץ הוא לא מסוגל לדבר בשקט. עכשיו תארו לעצמכם שהוא לפעמים צועק. כשהוא רוצה הוא יודע לצעוק, וכשהוא רוצה לצעוק על ראש הממשלה שום דבר לא עומד בעדו, הוא צועק גם על ראש הממשלה. אפשר להגיד דבר אחד שעומד לזכותו מעל כל יתר דברי המחלוקת שהיו ועוד יהיו בין ראש מרכז שלטון מקומי ובין ראש רשות מקומית לבין ממשלה, הוא תמיד נלחם על עניינים שהוא האמין שהם חשובים לרשויות המקומיות. זה דבר שבגללו הוא עשרות שנים עומד בראש רשות מקומית שעשתה דרך ארוכה מאוד ומרשימה מאוד. אני במיוחד התרשמתי והתפעלתי והתרגשתי מהדרך היוצאת מן הכלל שבה שלמה, כמו ראשי ערים רבים אחרים בצפון הארץ, ניהלו את הערים שלהם בתקופה קשה ביותר של מלחמת לבנון ה-2. אתה יודע שלמה, אתה יודע עדי, אתה יודע בני בן מובחר ורבים אחרים ואתה ידידי שמעון גבסו שהגיע מנצרת עילית ועוד רבים אחרים יהודים כערבים, שמאז למעלה משנתיים וחצי אין איום ולו הקל שבקלים על ביטחונכם ועל שלוות חייכם. אני לא רוצה להיכנס כרגע לא לוויכוחים ולא להגדרות מהי מלחמה מוצלחת ומהי מלחמה הירואית, מהי מלחמה כואבת ומהי מלחמה לא כואבת. אין מלחמות שמחות. אני יודע רק דבר אחד, במשך 40 שנה לא היה שקט. בשנתיים וחצי האחרונות יש שקט, יש שלווה, יש ביטחון. אתם יכולים לנסוע, אתם יכולים לבלות והצפון משגשג.

נכון שאנחנו נמצאים עכשיו בעיצומו של משבר כלכלי, הוא לא משבר שנולד בארץ  ואתם יודעים שעברנו שנים טובות מאוד בהנהגת הממשלה שלנו והשנים הללו השפיעו רוב טוב גם על יישובי הצפון. גם היום כשאני מחפש צימר כדי לבלות בו יום יומיים או שלושה בצפון הארץ אני מתקשה למצוא צימר אחד פנוי, כולם תפוסים כי תושבי הארץ נוסעים צפונה. הם מרגישים ביטחון, הם מרגישים שלווה, הם רואים את העשייה שלכם, הם רואים את המאמצים שאתם משקיעים, הם רואים את ההישגים שאתם משיגים, הם רואים את ההתפתחות של ערי צפון הארץ מכל הגוונים. ערים קטנות, מצפים, יישובים ערביים שהולכים ומתפתחים ואני אומר לכם אם מותר לי, גם הממשלה הבאה, הרי זאת לא הממשלה שאני בחרתי אותה- אתם יודעים אני לא מסתיר את הדברים הללו- אני אומר לכם היא תהיה ממשלה שתדאג לצפון הארץ. אין ממשלה אחראית במדינת ישראל שלא תדאג לצפון הארץ כמו גם לדרומה. אני בטוח שהיא תעשה את כל מה שצריך לעשות. אני יכול לחלוק עליה בנושאים כאלו ובנושאים אחרים, אני לא מסתיר את דעותיי, אבל זו ממשלה שמורכבת מאנשים שמפעמת בהם אהבת ארץ ישראל ואהבת מדינת ישראל והיא תעשה הכל כדי לדאוג לכם. אני בטוח בדבר אחד, שאם היא לא תעשה מספיק, שלמה ידבר, ואם היא תעשה פחות מדי שלמה גם יצעק, וכשהוא יצעק ישמעו אותו מצפון הארץ ועד דרומה, ממטולה ועד אילת בזה אין לי ספק.

אני רוצה לומר לכם עוד מילה. זה נכון נאמר כאן שאני ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל שכיהן בעבר כראש עיר. לא גדולה כמו מעלות אבל בכל זאת... אני הגעתי לממשלה מתוך הכרת החשיבות העליונה של השלטון המקומי לניהול ענייני המדינה. אני רוצה לומר לכם משהו בגילוי לב גמור, אולי אמרתי אותו בעבר אבל אם אמרתי תסלחו לי אם אחזור על הדברים, לא ניפגש עוד הרבה פעמים בחלוקת התפקידים הזו ולכן חשוב לי לומר את הדברים שיש בהם גם סיכום.

אני רוצה לומר לכם: אני הגעתי לשלטון המקומי מהשלטון המרכזי ולא הייתה לי תמונה נכונה ורחבה מספיק ומעמיקה מספיק של חשיבות השלטון המקומי לחיי המדינה ולחיי האזרח. כיהנתי כשר בממשלה לפני כן והחלטתי להתמודד על ראשות עיר לא קטנה, מורכבת, מסובכת, עם אוכלוסיות מורכבות, עם אוכלוסיה חילונית, עם אוכלוסיה דתית, עם אוכלוסיה חרדית, עם אוכלוסיה ערבית. אגב ירושלים היא העיר הגדולה ביותר בארץ בכל הקטגוריות הללו. יש בה יותר יהודים מאשר בעיר השנייה בגודלה, יש בה יותר ערבים מאשר בכל עיר ערבית אחרת בתחומי מדינת ישראל, יש בה יותר חרדים מאשר בבני ברק, יש בה יותר דתיים מאשר בכל עיר אחרת. לקבץ את כל הקבוצות הללו לעיר אחת שפועלת שמשגשגת שמתפתחת שמתחזקת זה לא דבר פשוט, וזה נותן לך הזדמנות חסרת תקדים ללמוד מה הכלים שעומדים לראש עיר כדי לשרת את האזרחים ומה הפער שקיים בין המדיניות שהממשלה נוקטת לבין המדיניות או הכלים שעומדים לרשות ראש העיר כשהוא בא לשרת את תושבי העיר במקרים רבים בנושאים שהם באחריות הממשלה על פי חוק בחובת הממשלה ושהביצוע בפועל מופקד בידי ראש העיר.

אני יודע כמה זה קשה ואני יכול לומר היום: נדמה לי שעשינו צעד קדימה אבל לא עשינו את מלוא הצעדים שהיינו צריכים לעשות. נותרו דברים שצריכים לעשות ואני אומר כאן במלוא האחריות לא כמי שחוזר לשלטון המקומי ולא כמי שמחפש קריירה בעיר קטנה או גדולה, אלא כראש ממשלה שרואה את תמונת המדינה כולה, אין זרוע ביצועית יעילה יותר, טובה יותר, עוזרת יותר מעירייה טובה. עירייה טובה היא טובה יותר ממשרד ממשלתי טוב. אני אומר לכם את זה כמישהו שראה את כל הצדדים בכל ההיקף שלהם מכל כיוון אפשרי. אני לא אומר את זה כדי למצוא חן בעיניכם, הייתי אומר את זה ומטיף את זה לא אחת לחברי בממשלה. אחד היחידים שלא הייתי צריך לשכנע אותו בזה לשמחתי היה מאיר שטרית, שר הפנים. הוא אמנם הלך אבל אמרתי לו שאני לא פטור מלומר את שבחו גם כשלא בפניו. מצאנו שפה משותפת שגרמה לקרבה גדולה מאוד בינינו כי הוא היה שר פנים וראש עיר לשעבר שהבין, שידע לקבל החלטות וידע להתעקש כדי לבצע אותן. הוא עשה אותן בנמרצות גדולה יותר, בנחרצות גדולה יותר, במסירות גדולה יותר מכפי שאפשר היה לצפות בהשוואה לשרים אחרים שכיהנו בתפקיד הזה תקופות ארוכות בהרבה מאוד נושאים שעמדו במחלוקת.

הזכרתם כאן את נושא הארנונות למשל. כשאני זוכר שאני נאבקתי עליו כשהייתי ראש עיר. אני זוכר את נושא מענקי האיזון. אני לא אשכח לעולם את ישיבת הממשלה שהתקיימה בעת המשבר הכלכלי הגדול הקודם בראשית מרץ 2003 כשהביאו את ההצעה לקצץ במענקי האיזון ואמרתי לממשלה, רבותיי אני היום שר בממשלה אני לא דואג לעיר מסוימת - אני אומר לכם תיזהרו לפני שאתם עושים את המהלך הזה כי אתם תצטרכו אחרי זה להוסיף לערים סכום גדול לאין שיעור מזה שאתם עכשיו הולכים לקצץ מתוך הנחה שתוכלו להרוויח איזשהו זמן כדי ליצור איזשהו איזון. יכול להיות שצריך לקצץ בתקציב ואני לא נגד קיצוצי תקציב ויכול להיות שבתקציב 2009 יצטרכו לקצץ תקציבים בכלל, אבל צריך להבין משהו, אין גורם שמשפיע על חיי האזרח יותר מאשר עיר יעילה. עיר שלא מקבלת את תקציב הרווחה מהממשלה בשיעור שמגיע לה על פי מצבה היא עושה עוול נורא לאזרחים רבים, וזה היה המצב. אני לא יודע לעשות השוואה לערים רבות אחרות אבל כל אחד מכם יודע שהחובה של הממשלה היא להקצות 75% מתקציב הרווחה לעומת 25% מהתקציב העירוני. אני זוכר שבירושלים אנחנו הקצבנו 40% מתקציב הרווחה. משום שהממשלה נתנה סכום, אבל צריך להבין שהממשלה החליטה שזה יהיה 75% ואז לכאורה על פי החוק העירייה הייתה צריכה להוסיף רק 25%, אבל מה קורה אם נשארות אלפי משפחות במצוקה נוראית שה-100% הזה איננו עונה על הצרכים שלהם? ואין לך למי לפנות, אתה צריך להוציא מהכיס המתרושש של העירייה ואחרי זה לתת הסברים למה נכנסת לגרעון. אני אמרתי להם רבותי תראו בסוף אם לא מקצים את הכסף הזה בנושאים האלה במיוחד אז יכול ראש עיריית ת"א להחליט שהוא לא עושה את שדרות רוטשילד לפארק נפלא כפי שהוא היום בהשוואה למה שהוא היה פעם, אני זוכר מה שהוא היה פעם. אפילו עבדתי פעם לפני למעלה מ-40 שנה ברחוב רוטשילד כסטג'ר צעיר ועו"ד צעיר. זה משהו אחר לגמרי. אז הוא יכול היה להגיד אני לא עושה את זה, אבל הוא לא יכול להגיד שהוא לא עוזר למשפחה שנמצאת במצוקה שהילדים רעבים ללחם אם הוא לא קיבל תקציב מהממשלה. הוא יוציא את זה מהתקציב של העיר שלו, וכשהוא יוציא את זה מהתקציב הזה אז התקציב לא ילך לדברים אחרים שהם חשובים ואז בצדק יבואו התושבים ויגידו איזה מין ראש עיר אתה ומה הוא יוכל להגיד להם הממשלה לא מילאה את חובתה?

אותו דבר בתחום החינוך ואני לא נכנס עכשיו לסוגיה הספציפית הזאת שיש בינינו ויכוח מורכב, הוא לא פשוט, אולי משום שאני הייתי ראש עיר ש-30% מתלמידיה היו תלמידים חרדיים וראיתי באיזה תנאים נוראיים הם למדו, וראיתי באיזה צריפונים עלובים ובקתות עלובות וכוכים דחפו עשרות ילדים ואמרתי בלי שום חשבון אין ילד בגיל 6 במדינת ישראל שאיננו ראוי לכיתה הולמת. אם הוא חרדי, אם הוא דתי, אם הוא חילוני ואם הוא ערבי. זה לא מקרה שהממשלה הזאת החליטה על בניית 8000 כיתות לימוד חדשות, מתוכם 40% במגזר הלא יהודי, כי קיפחנו את המגזר הזה במשך שנים. אמרתי פעם, במודע, לא במקרה. הגיע הזמן לשנות, הגיע הזמן ליצור אווירה אחרת. זוהי אחריות ממשלה. כך גם לגבי הציבור החרדי. אז יש ויכוח כמה מזה מכניסה הממשלה וכמה מזה מכניסה העירייה, זה סיפור אני לא רוצה להיכנס לזה עכשיו אבל תאמינו לי שאצלי אני אומר לכם את זה מעומק לבי זה לא בא מתוך שיקול פוליטי, זה בא מתוך שיקול של אמונה עמוקה שאת השוויון הזה אנחנו חייבים לקיים. ואני לא הייתי מוכן לוותר עליו, לא לגבי ערבים, לא לגבי חרדים, לא לגבי כל תלמיד אחר, אבל זה נוגע לכל התחומים האחרים.

אמרתי הרבה פעמים לחברי בממשלה" תראו, כשיש עירייה טובה תנו לה לנהל את ענייניה, תשתדלו להתערב כמה שפחות. צריך למזער את הכוח ולא לרכז את הכוח, צריך שהממשלה תהיה יותר קטנה, שהיא תהיה ממשלת מטה ולא ממשלה שעוסקת כל הזמן בביצוע. תנו לראשי הערים לבצע, הם יודעים לעשות את זה יותר טוב מאיתנו. אף אחד לא היה בונה לי את רשת הכבישים האדירה שבנינו בירושלים ורוני יכול להעיד על כך כי הוא ביקר בירושלים והוא יודע כמה קשה לו ההתמודדות עם הממשלה בנושא של בניית הרכבת הקלה בת"א והכבישים האחרים. אנחנו עשינו מערכת אדירה אבל עשינו את זה כי אנחנו הפעלנו עוצמה אדירה שגברה על ההתנגדות ובסופו של דבר גייסה את הממשלה ללכת למבצע הזה. השקענו מיליארדים על מיליארדים בכבישי רוחב וכבישי אורך ובמנהרות שמעולם לא היו, ובגשרים אדירים שאף פעם לא היו, במחלפים וברכבת קלה. פה אני אומר לך רוני אין ברירה ירושלים תשיג, אבל אני מאחל לכם שתסיימו את זה מהר, נכון וטוב משום שזה יביא התפתחות אדירה. אני מאחל לך שתתחילו, אני מאחל לך שתצליחו, אבל אני אומר את זה לכל ראשי הערים כי הדוגמאות הללו הן דוגמאות שאני באופן טבעי מכיר אותן יותר מערים גדולות אבל אני מכיר היטב את הערים הקטנות. ניסינו לעסוק בתחום השלטון המקומי שורה של דברים ולא קיבלנו כל דבר. תאגידי מים צריך ממשלה לא יכולה לקבוע מדיניות על בסיס אינדיבידואלי של עיר מסויימת, היא רק צריכה לעשות את הגמישות המתאימה כדי שהדברים ייעשו במקומות שבהם הם חיוניים יותר ודחוף יותר על חשבון מקומות אחרים. אנחנו עשינו את זה, דווקא בירושלים הייתה מערכת המים אולי הטובה ביותר, המטופלת ביותר, המשוכללת ביותר במדינה. הקמנו את תאגיד המים הגדול במדינה, חברת הגיחון, ואני יודע מה זה עושה לעיר שבבת אחת אתה מוציא מהתזרים השוטף של העירייה אצלנו למעלה מ-100 מיליון שקל בחודש ואתה צריך להעביר את זה לחברה, וזה לא יכול לעבור יותר דרך המנגנון העירוני על כל מה שכרוך בכך. אז עשינו את זה בהדרגה אבל להתחיל בעיר שבה שיעור החיסכון במים הוא מעל 90% שבה מערכת הצנרת מטופלת ומשוכללת, שבה התושבים מקבלים שירות בתחום הזה בצורה הטובה ביותר? נתחיל את זה איפה שהבזבוז הוא עצום, שהצנרת לא מטופלת, שהמערכת לא משורתת כמו שצריך וכו' ולאט לאט בצורה נכונה, הדרגתית, מושכלת, מודרגת הדבר הזה מתבצע. היה לנו ויכוח קשה ולא ויתרתי ולא חשבתי שראש הממשלה צריך לנהל רק מערכת יחסים עם כל גדולי עולם אלא שתאגיד מים זה דבר חשוב. וכך השתדלתי לנהוג. זו תפיסה שונה לחלוטין בחשיבה. זה לא דבר שבא כמובן מאליו, צריך היה לתת לזה איזושהי דחיפה, צריך היה לשנות את כללי המשחק, צריך היה לשנות את צורת החשיבה. זה נכון, ממשלה חושבת שהיא יודעת הכל, היא לא יודעת הכל. היא לא יודעת לבצע הכל. וזה גם נכון שהמערכת הביורוקרטית שלנו נעשתה יותר מורכבת ויותר מסובכת מאשר אי פעם בעבר. זה תהליך, זה לא התחיל ב-3 השנים האחרונות, אולי זה קצת הוקל, זה התחיל הרבה קודם לכן. זה לא אומר שאין גם בערים לפעמים מערכת ביורוקרטית שגם היא צריכה להיות הרבה יותר יעילה והרבה יותר פשוטה והרבה יותר קטנה והרבה יותר מצומצמת והרבה יותר זולה, ושהיא תעלה לעיר הרבה פחות. זו חובה שמוטלת על כל אחד מכם, ואני חושב שלמאיר היה אומץ שלא היה לשום שר פנים אחר לבוא ולהגיד עיר שלא מנוהלת כהלכה רשות שלא מנוהלת כהלכה - משנים את הרשות, גם אם זה כרוך בפיטורים גם אם זה כרוך במועצה קרואה. מביאים אנשים והביאו אנשים מצוינים בהרבה מאוד רשויות ואני רואה פה הרי חלק מהממונים אם זה סמיר ואם זה איציק ואם זה אילן ואחרים שיש להם ניסיון, שהם מכירים, שהם ניהלו עיר, שהם ניהלו אותה טוב. זה לא דבר מובן מאליו.

עשינו נדמה לי לא מעט גם בתחום של מערכת החינוך ואני מאמין שאת אופק חדש אנחנו נרחיב גם לחטיבות הביניים כולן ולבתי הספר התיכוניים. אני יודע, זה לא נושאים שראש הממשלה רגיל לדבר עליהם. ראש הממשלה צריך לדבר בוש, אובאמה, הילרי קלינטון, סרקוזי וזה – נשאיר את זה למקומות אחרים. אלה הנושאים שחייתי אותם לא פחות בכל נפשי ובכל לבי כי ידעתי שאלה הנושאים שבסופו של דבר יקבעו לכל אחד מאזרחי מדינת ישראל אם הוא יחיה במדינת ישראל בתחושה של איכות, בתחושה שהמאמץ שהוא משקיע מקבל הכרה אמיתית מהשלטון שגובה ממנו מס, שמכביד עליו או שיוצר לו הזדמנות.

השקענו מיליארדים בחינוך, מעל ומעבר למה שהשקיעו בעבר כדי שהערים כולן תוכלנה להשקיע במערכות החינוך. הגדלנו את משכורות המורים בשיעורים שלא היו אף פעם.

אנחנו התחלנו בתוכנית התחלה טובה. אני מודה, אשתי הייתה זאת שהובילה אותי לזה, אבל עשינו דברים אדירים. טיפלנו בנושאים של העובדים הזרים שהפכו לפעמים למעמסה בלתי נסבלת במיוחד בריכוזי הערים, אם זה בחדרה ואם זה בתל אביב, והשתדלנו לתת מענה נכון, מאוזן, אחראי וגם אנושי לבעיה הזאת. לא נעשה כדבר הזה בעבר.

התחלנו עם הגיל הרך. אף פעם במדינת ישראל הגיל הרך לא טופל על ידי המדינה למעט דבר אחד – טיפות החלב. אני התנגדתי להפרטה של טיפות החלב, היה לנו ויכוח לא קטן עם עיריית תל אביב בנושא הזה, אבל בסך הכל אין לי ספק שההחלטה הזאת להשאיר את טיפות החלב כשירות של המדינה,  הייתה החלטה נכונה. אני מאוד מקווה שהמוקד הזה של טיפות החלב שייהפך להיות בסופו של דבר למסגרת הרחבה הזאת של התחלה טובה שתיתן שירות הוליסטי לכל הילדים, תדאג לילדים שנמצאים במצוקה, תאבחן אותם, תדע מה החולשות שלהם, תדע מהו הרקע המשפחתי שלהם, תדע מה ההקשר היותר רחב של חייהם, תיתן להם מענים כדי שלא יגדלו להיות עבריינים צעירים בגיל 14. זה הישג אדיר שישפיע על איכות חיי המדינה והוא נעשה בכל רחבי המדינה, בסכנין כמו בטירת הכרמל, ואתם יודעים את זה. זה רק תהליך, זה לוקח זמן. עוד 3 שנים יהיו 250 מרכזים כאלה. זה ישנה את כל התשתית האנושית שמגיעה לבתי הספר שלנו, זה ישפיע על מערכת החינוך ועם התכנית החדשה של אופק חדש גם בבתי הספר התיכוניים וגם בחטיבת הביניים כל איכות החיים של מדינת ישראל תיראה אחרת לגמרי.

נכון שהיום הממשלה ניצבת בפני משבר כלכלי קשה, ואני חייב לומר מראש את זה כהגנה עליה. אני חושב שזה לא יהיה הוגן ליצור ציפיות בלתי ריאליות. יש משבר כלכלי בעולם כולו. רבותי ג'נרל מוטורס ופורד וקרייזלר שהיו פעם סמלי העוצמה האדירה שאין לה תקדים ואין לה מקביל בשום מקום בעולם עומדות על סף קריסה. אתם יודעים שהערך של חברת ג'נרל מוטורס בבורסה, חברה שמעסיקה כמעט מיליון אנשים קטן יותר משל חברת טבע. זה נראה לכם נורמאלי? זה קרה שם, זה לא קרה פה עדיין. אז תבינו שיש פה איזשהו משבר שלופף את העולם כולו והוא יורגש במדינת ישראל והוא יחייב אותנו לעשות היערכות מחודשת ושינוי סדרי עדיפויות ואני מאמין שהממשלה החדשה תצטרך להתמודד עם הבעיה הזאת באומץ, בתבונה, בשכל, וייתכן שהיא תצטרך לקצץ ואני אתמוך בה אם היא תדע לעשות את המאמצים האלה, בהנחה שהיא יודע לעשות את זה כך שהקיצוץ הזה או הצמצום הזה יביא בסופו של דבר לצמיחה ולגידול.

ב-4 השנים האחרונות הצמיחה של המשק הישראלי גדלה ב-5.2%. לא היה כדבר הזה ברצף כזה, עד שבא המשבר הגדול הזה. וגם בשנת 2008 הייתה צמיחה של 4% במשק הישראלי - יותר מאשר כל משק מערבי אחר. אז נכון ששנת 2009 תהיה עם צמיחה נמוכה יותר. האם היא תהיה כמו שאומר הנגיד עכשיו, אולי, אולי פחות מזה, אולי היא לא תהיה שלילית אינני יודע. אבל אנחנו הולכים לקראת מצב לא קל ואתם תצטרכו להתמודד עם חלק מההשלכות של המצב הזה ואני בטוח שתדעו לעשות את זה כי אתם אנשים מעשיים ואתם לא יכולים לחכות לפיתרונות שיצמחו מהשמיים אלא תצטרכו לתת את הפיתרונות האלה מכוח היוזמה והכישרון והשלטון והעוצמה והאחריות שצריכה לאפיין את ראשי הערים, וזה ישנו כאן בשפע.

אגיד לכם משהו שמהווה תשובה למה ששאל אותי פעם אריה בר, שהוא אחד מהמנכ"לים הוותיקים והמצטיינים של השירות הציבורי במדינת ישראל. מדי שנה רענן עורך סמינר של מנהלי משרדי הממשלה. לא היה אף פעם דבר כזה. כל משרד פעל לעצמו. היכולת לרכז את המשרדים ביחד וליצור עבודת מטה ממשלתית, לייעל את המערכת, לקבוע לה מדדים מדידים שאפשר לבדוק מה עשינו, מה לא עשינו. כשמכינים תוכניות שנתיות של עבודת משרד כדי שאפשר יהיה לבדוק איך זה מתקדם, את כל הרפורמות האלה חולל רענן דינור שמעמדו אני מודה היה לא של מנכ"ל אלא של 'שר-על' בממשלה הזאת, בגלל באמת האמון הבלתי מוגבל שהיה לי בו מהיום הראשון. הוא כינס את כל ראשי המשרדים פעם בשנה, והזמין אותי. בפעם האחרונה שהייתי שם, אחרי שאמרתי מה שאמרתי שאלתי את המנכ"לים אתם רוצים לשאול אותי שאלות בבקשה אני מוכן. כולם התביישו, ואז אריה בר שאל אותי שאלה, והוא הביע את הכאב שיש לרבים מהאזרחים. הוא אמר איך אפשר לעבוד כשכל שנה עוזבים משרד, כל שנה מחליפים משרד, כל שנה בא שר חדש, לא מספיקים לעשות. שמעתם את מאיר, בכאב לב אני מאמין לו. הוא אמר התחלתי המון דברים, ימשיכו לא ימשיכו, יהיה טוב לא יהיה טוב, איך עושים את זה כשכל פעם שר מתחלף. שאל אריה, איך עושים שלטון יציב לאורך 4 שנים?

אני אתן לכם תשובה אמיתית, אין אחרת תאמינו לי. שימו לב על מה נפל השלטון במדינת ישראל בעצם כמעט בכל השנים האחרונות, בכל 15 השנה האחרונות, בסוף הוא לא נפל על עניינים כלכליים, הוא לא נפל על עניינים שקשורים ברשויות המקומיות, הוא לא נפל על השינויים שקשורים בשירות לאזרח, הוא לא נפל על דברים שהם בעצם האג'נדה האמיתית של הציבור הזה ושל רבים מאיתנו. הוא נפל על דבר אחד - על העניין המדיני. תלכו אחורה תבדקו. אנחנו הפסדנו בבחירות ב-92' לא על עניינים כלכליים, אלא על העניין המדיני. רבין ז"ל נרצח על העניין המדיני. ביבי ניצח ב-96' על העניין המדיני. ברק הפסיד ב-99' על העניין המדיני. אריק שרון ניצח ב-2001 על העניין המדיני. אריק שרון קרא לבחירות ב-2003 בגלל העניין המדיני. 2006 הלכנו עוד פעם לבחירות לפני תום הקדנציה על העניין המדיני. מדוע? כי אנחנו לא הגענו למחוז החפץ האמיתי שלנו, לעשות את מה שאין ברירה – לעשות שלום. עכשיו אני לא אומר שהאחריות נופלת רק עלינו, בשום פנים ואופן. האחריות נופלת לפי מיטב הכרתי, ונפלה תמיד על הצד שכנגד, אבל אנחנו היינו שותפים לזה. צריך לומר את הדברים באמת ביושר.

אנחנו חייבים לעשות הכל כדי להגיע לשלום. זה לא בלתי אפשרי, זה אפשרי.

תמיד כשמתחילים לדבר על שלום מתחילים לשאול שאלות, מתחילים לעלות פרטים, מתחילים להיכנס לכל מיני כוכים קטנים וסמטאות אפלות ולא יוצאים מזה. אני אומר לכם, קודם כל צריך לקבל החלטה ואחרי זה להכריע בכל העוצמה הבלתי נמנעת שהחלטה כזו מחייבת גם אם היא גורמת לויכוח שאין כמוהו ויהיה ויכוח כזה, כי ברור לי לחלוטין שכל שלום שנעשה יהיה כרוך מבחינתנו בוויתורים שמעולם לא נעשו ואולי גם מעולם לא נחלמו, אבל לא תהיה ברירה אלא צריך יהיה לעשות את זה כדי שמדינת ישראל תחיה בגבולותיה ומדינת פלסטין תחיה בגבולותיה. שהפלסטינים יחיו במדינה הפלסטינית והיהודים יחיו במדינת ישראל. אני מדבר על הפלסטינים, לא על תושבי מדינת ישראל הערבים שהם חלק ממדינת ישראל, הם אזרחי מדינת ישראל והם יישארו אזרחי מדינת ישראל לעולם, אזרחים שווים. צריך לקבל את ההחלטה הזאת.

אני מקווה מאוד שהממשלה שתקום תבין שאין מוצא מקבלת ההחלטה הזאת. בסוף בסוף באמת זאת אחריות של אדם אחד, בכוחו להוביל, בכוחו לעצור, בכוחו לתת את הדחיפה שתסחף אחריה את הציבור כולו, בחולשתו הוא יכול למצוא סיבות אינספור, ויש. יש, יש טרור מדרום. נורא, אכזרי, נבזי, בלתי מתקבל על הדעת, בלתי מוצדק לפי כל קנה מידה של משפט בינלאומי. אנחנו לא תופסים שום נתח של אדמה שם. יש שם מישהו שרוצה בהשמדת ישראל ויש טרור גם ביהודה ושומרון. הרבה יותר נמוך, הרבה יותר מצומצם אבל יש גורמים שהיו רוצים שהוא יהיה יותר גדול. יש אויב מצפון שאין לנו שום סכסוך טריטוריאלי איתו אבל הוא מכין ארסנל נשק שכל כולו מיועד לפגוע באזרחי מדינת ישראל. לא לפגוע במטרות צבאיות, לא להילחם נגד צבא אם תיכפה עליו מלחמה אלא ליזום מלחמה שתפגע באזרחי הצפון כפי שהוא יזם ב-2006. כל פעם אומרים ישראל פתחה במלחמה, ישראל פתחה במלחמה? היא נכפתה עליה. יכלה להחליט, יכלה להיעלם, יכלה להתחמק, יכלה להוריד את הראש כמו שהורידה הרבה שנים או להחזיר חזרה מכה ניצחת למי שהבין שיש לו את הזכות לפגוע, להרוג, לרצוח, לירות על יהודים על ערבים על מי שלא יהיה והוא יינקה. לא יינקה, לא נוקה. לא במקרה היה שקט שנתיים וחצי, גם בימים הקשים של המלחמה בדרום כי מישהו קיבל את המסר. והיו עוד כמה מסרים בדרך, לא נדבר עליהם. מי שיהיה לו האומץ להכריע לעשות את השלום הזה רבותי הוא יהיה ראש ממשלה 4 שנים ואחרי זה ייבחר לעוד 4 שנים והממשלה תתקיים והשרים יישארו והכל יהיה בסדר. אם נפתור את הבעיה הזאת נתמודד עם כל היתר, אם לא נפתור את הבעיה הזאת עוד שנה עוד שנתיים יהיה מישמש. איך, למה, מדוע, יקרה פה משהו, יקרה שם משהו, ההוא ילחץ, ההוא ידרוש, אז זה יתנגד, הממשלה תתפרק, הקואליציה תלך, ראש הממשלה ילך לנשיא, תהיינה בחירות וכך זה יימשך. זוהי המשימה הגדולה ביותר שלנו, אבל היא תעסיק את הממשלה. אני מקווה שהממשלה תהיה פנויה לעסוק גם בנושאים שלכם.

לסיום, אני רוצה להודות לכם. אני באמת אוהב את כולכם. אני יודע שאתם עובדים קשה, אולי לפעמים יותר קשה מאיתנו. אני הייתי מגיע ב-12 בלילה כבר הייתי הרוג בקושי זז, אמרתי רגע חיפש אותי אלי אסקוזידו מה אני לא אצלצל? ושמוליק ריפמן צלצל מה אני לא אתקשר? ואייל בצר התקשר מה אני לא אחזיר לו צלצול? ובני בן מובחר אני הייתי שומע את הצעקות שלו ממבואות החרמון, מה, אני לא אתקשר חזרה? ורון חולדאי, אפילו דיבר בשקט שמעתי אותו עד ירושלים. אני הייתי מצלצל אליהם ואני מרגיש שהם באמצע היום. אצלי זה כבר 12 בלילה אצלם זה עוד באמצע היום, עוד הכל רוחש עוד הכל סוער עוד העסק מתנהל עוד העסק זז, כי זו עבודתו של ראש עיר. אין יום ואין לילה, אין חופש אין מנוחה. יש תמיד מישהו שהמדרכה שלו נשברה, יש עץ שנגדע, יש חתול שמסתובב במקום הלא הנכון, יש עכברים שבגלל איזשהו תקר בביוב פתאום מתאספים והורסים את כל שלוות הנפש וצריך לעשות משהו ולהביא לוכדי עכברים ומהר לתפוס, ופה יש שרפה, ופה מישהו נפל מהמרפסת שנשברה וראש העיר כמובן אשם. הוא לא יכול להגיד אני עכשיו הולך לישון, הוא צריך לתת מענה עוד הלילה. והמסעדה רועשת ופה יש מסיבה שמרעישה וקוראים למשטרה והמשטרה מצלצלים לראש העיר וראש העיר צריך להתעסק גם בזה. אין דבר שראש העיר לא מתעסק בו. הוא מתעסק בחינוך, הוא מתעסק בבנייה, הוא מתעסק בתכנון, הוא מתעסק בסלילת כבישים, הוא מתעסק בחינוך, הוא מתעסק ברווחה, הוא מתעסק בתרבות, הוא מתעסק בקשרים בינלאומיים, הוא מתעסק בפיתוח כלכלי. כל מה שכל אחד בממשלה עושה בנפרד, ראש העיר עושה הכל ביחד והרבה פעמים טוב יותר.

אז בעצם אני מנצל את ההזדמנות הזאת שהואלתם להזמין אותי כדי לומר לכם תודה. להעריך את מה שאתם עושים, לאחל לכם שהתנאים יהיו הטובים ביותר כדי שתוכלו להמשיך להצליח ולהזכיר לכם שבסוף האחריות האמיתית שתקבע איך יחיו האזרחים שלנו היא בידכם. ונדמה לי שיש לנו כאן אוסף מרשים מאוד של אנשים שיודע, שמבין ושיכול. תודה רבה לכם.