אני מתנצל, אתם יכולים לשמוע שאני קצת מצונן היום. אבל כפי שאמרתי קודם, לא הסכמתי בשום פנים ואופן לוותר על הפגישה הזאת. שיניתי את סדר היום אבל הפגישה הזאת הייתה חשובה לי מאוד.

אני רוצה לברך אותך, ראמז, אתה עומד בראש עירייה חשובה מאוד ועכשיו נוסף לך עוד תפקיד שהוא אחד מהתפקידים הייצוגיים החשובים ביותר של האוכלוסייה הערבית שחיה במדינת ישראל. אני לא רוצה להיכנס עכשיו לכל הוויכוחים עם חברי הכנסת שמייצגים תנועות פוליטיות אבל הם מייצגים תנועות פוליטיות, הם לא מייצגים את האוכלוסייה שחיה יום יום את הצרכים, את הבעיות, את המצוקות, את החסרים שהשלטון המרכזי, בשיתוף פעולה עם הרשות המקומית צריך לספק להם. בסופו של דבר מבחן השוויון האמיתי של האוכלוסייה הערבית יהיה בראש ובראשונה ביחסים שבין השלטון המרכזי לשלטון המקומי. אני רוצה לברך אותך ולהודות לך.

אני רוצה לברך את ידידי, שאוקי אל חטיב. כפי שנאמר כאן אתה כיהנת בתפקיד שמונה שנים, זה זמן רב. במהלך שמונה השנים הללו נפגשנו לא אחת בתפקידי השונים. אני הייתי בעצם חבר הממשלה בשש מתוך שמונה השנים שבהן אתה היית בראש ועד ראשי הרשויות, כך שיצא לנו לא מעט פעמים להיפגש. שלא תהיה אי הבנה, שאוקי אל חטיב הוא איש לא קל אבל יש בו סגולה שאני חושב שהיא חשובה יותר מכל דבר אחר - יש בו אצילות, יש בו דרך ארץ, יש בו תרבות, יש בו נועם הליכות. גם כאשר הוא אומר דברים או כותב דברים שלפעמים אתה לא בדיוק מסכים איתם. עם סיום תפקידך אני רוצה לתת לך מכתב:

לכבוד מר שאוקי חטיב, יו"ר ועד ראשי הרשויות הערביות היוצא,
שאוקי שלום,
עם סיום תפקידך כראש ועד ראשי הרשויות הערביות ברצוני להודות לך על מילוי תפקידך. אין להכחיש את חילוקי הדעות הרבים שנתגלעו בין המגזר הערבי בראשותך לבין הממשלה. חילוקי דעות רבים בשאלת זהותה של המדינה ועד להשלכות המעשיות של שוויון ושילוב. עם זאת, ידעת לנהל מערכת פתוחה ומעשית של הידברות בין הממשלה לציבור הערבי ובעיקר עם ראשי הרשויות.

ועידת ראש הממשלה למגזר מיעוטים אשר התכנסה ביולי האחרון ביוזמת משרדי, אשר ידעת לקחת בה חלק פעיל ראויה וצריכה להישאר במשך השנים הבאות.

נודע לי כי בחרת לעסוק בפיתוח כלכלי של המגזר הערבי. כמוך, אני מאמין שזהו נתיב מרכזי לקידום השילוב והשוויון ולבניית מערכת יחסים חיונית ויציבה בין הציבור ערבי לציבור היהודי בישראל.

בהצלחה בהמשך הדרך, בחתימתי, ראש הממשלה, אהוד אולמרט.

אני מעניק לך את זה וחוץ מזה עוד איזושהי מזכרת קטנה - עטים, אני חושב שאחד מהם עט נובע, תוכל לחתום חתימות חשובות.

כבוד שר הפנים, ידידי מאיר שטרית,
כבוד מנכ"ל משרד רה"מ,
היו"ר הנכנס של ועד ראשי הרשויות,
היו"ר היוצא, ידידי שאוקי אל חטיב,
ידידי אריה בר מנכ"ל משרד הפנים, אחד המנכ"לים הוותיקים והמעולים בשירות הציבורי ומי שעבודתו ומסירותו הבלתי נלאית למאמץ שעשינו להתחבר עם האוכלוסייה הערבית ועם המנהיגים שלה ראויים לכל שבח והלוואי ובציבור הרחב היו יודעים כמה דברים חשובים עשית,
ראובן גל ידידי, המנהל האחראי על השירות האזרחי שלפי דעתי גם הוא צעד מאוד משמעותי בכיוון של מציאת בסיס משותף, לא בסיס שכרוך בחיכוך אלא בסיס שכרוך בחיבור, לכן התפקיד שלו הוא כל כך חשוב,
ידידי, ראשי הערים והרשויות הנבחרים והממונים,
וכמובן ראש הרשות לפיתוח כלכלי באוכלוסייה הערבית, ידידי היימן סיף, אנחנו כבר בידידות דור שני,

אני נרגש מהמפגש הזה. שמעתי את הדברים של שאוקי, אני שמח על הדברים שלו מסיבה אחת, אני מכיר את שאוקי היטב, אם הוא היה רוצה לומר דבר ביקורת, אם הוא היה מרגיש צורך לומר דבר ביקורת, הוא לא היה מוותר על זה בשום פנים ואופן, הוא לא היה עושה עם עצמו פשרה כי זה הוא. אפשר להסכים איתו, אפשר לא להסכים איתו, אך צריך לקבל אותו כמו שהוא, הוא הולך בדרך של אמת.

אני אדם אופטימי, אני מאמין גדול בכל ליבי שבזמן הקרוב יהיה שלום בין ישראל לפלסטינים על אף אלה שמכשילים אותו משני הצדדים. שלא תהיה אי הבנה, אני לא מנסה לרגע להעמיד פנים, יש כאלה אצלנו שרוצים שלום, הם רק רוצים שלום כזה שאין שום סיכוי שהוא יתקיים. יש גורמים בקרב העם הפלסטיני שעושים  הכל כדי שלא יהיה שלום. אני מצטער בכל עומק הלב, אני אומר לכם כאן, אני מצטער במלוא עומק ליבי שלא הצלחתי להביא את ראש הרשות הפלסטינית, נשיא הרשות הפלסטינית, ד"ר מחמוד עבאס, לחתום איתי על הסכם שלום, הכל היה גמור. אני חושב שזו הייתה החמצה שאני מקווה מאוד שבהיסטוריה אנחנו לא נצטרך לבכות אותה. אתם יודעים יפה מאוד מאיפה באתי בתחום הציבורי במדינת ישראל ואיזה עמדות ייצגתי, כשמאיר היה יונה אני הייתי נץ גדול, והיו בנינו חילוקי דעות, היום אנחנו נמצאים באותו מקום. אני מאמין שאפשר להגיע להסדר של שתי מדינות לשני עמים, של חלוקת הארץ על בסיס של גבולות 67' עם חילופי שטחים. אין דרך אחרת, אי אפשר יהיה את כל השטחים שאנחנו התיישבנו בהם לפנות אבל יהיה חלק גדול מהם שיתפנו. אני מדגיש, על בסיס גבולות 67', לא אמרתי משהו אחר, עם חלוקה ועם החזרה, כשהשכונות היהודיות בירושלים הן חלק ממדינת ישראל והשכונות הערביות בירושלים הן חלק ממדינת פלסטין ובהתאם לכך גם ירושלים תשמש בירה של הרשות הפלסטינית, של המדינה הפלסטינית, והיא תשמש כמובן בירת עם ישראל. יימצא פיתרון למקומות הקדושים שיבטיח את חופש הפולחן, חופש הדעה, חופש גישה לכל בני הדתות, לא רק מוסלמים ויהודים, יש גם נוצרים, באופן שאני חושב שהוא גם אפשרי וגם מעשי.
אני חושב שמעולם ראש ממשלה ישראלי לא הציע הצעה כזאת, חבל לי שההצעה הזאת לא נתקבלה בדרך שבה קיוויתי שהיא תסתיים.

לא יהיה מנוס, הצורך ההיסטורי הזה של שני העמים האלה להגיע לשלום הוא יותר חזק מכל אלה שמנסים לבלום אותו. מוטל עלינו, התושבים, לעשות הכל כדי לדחוף לכך. עלינו, כמדינת ישראל היהודית לקבל את העובדה שהמדינה שלנו היא מדינה שהרוב המכריע בה היא מדינה יהודית, שלא יהיה ספק, אבל היא לא יכולה להתעלם מן העובדה שיש בה אוכלוסייה לא יהודית, ערבית ומוסלמית. יש בה גם נוצרים אבל הרוב המכריע של הערבים במדינת ישראל הם מוסלמים והם אזרחים והם יהיו אזרחים שווי זכויות, אף אחד לא יזיז אותם, אף אחד לא יוציא אותם, אף אחד לא יפגע בהם, אף אחד לא יקפח אותם, אנחנו נילחם על כך, אני מאמין בכך, האמנתי בכך כל תקופת כהונתי כראש ממשלה. האמנתי שזכותי לתת פקודה לצבא ישראל להגן על תושבי ישראל גם אם זה כרוך בפגיעה קשה ביותר בכאלה שרוצים להרוג אותם אבל באותה עת עצמה חתרתי בכל מקום שיכולתי לנהל משא ומתן גם עם סוריה, גם עם לבנון וגם עם הפלסטינים כדי להגיע להסדר שלום שמבוסס על פשרה ועל ויתורים מרחיקי לכת מאין כמוהם שאני לא חושב שאי פעם ממשלה ישראלית כלשהי הציעה.

במקביל, ניסיתי לתת גיבוי למהלכים חסרי תקדים שקשורים בבניין של תשתית אחרת של היחסים עם האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל. זה נוגע להרבה דברים. זה נוגע לעובדה שלמשל, אחרי מלחמת לבנון השנייה המשאבים שהקצנו לצפון כללו פעילות רבה במגזר הערבי. אתם בעצמכם דיברתם על כך, אילן דיבר על כך אבל זה הרבה יותר מזה. אנחנו הלכנו להסדר קרקעות עם הבדואים בדרום בגישה שיזם אותה מאיר שטרית, קיבלה את גיבויי בניגוד לעמדת האוצר, הכרעתי בעדו, שהדרישה שלו הייתה שבפעם הראשונה בהיסטוריה הבדואים יהיו שותפים לוועדה שקובעת את דרכי הפיצוי שיינתן להם ואני משוכנע שהפיצוי הזה, ככל שהוא יהיה יקר, הוא יהיה זול יותר מהסכסוך שהוא ימנע. בנינו את טרבין, אני באתי לחנוך את בית הספר הראשון בטרבין במסגרת חלק מתוכנית שמונת היישובים של המועצה האזורית אבו בסמה, שעומד בראשה עמרם קלאג'י. אז הייתי מאוד גאה משום שראיתי בזה עוד צעד של מתן מענה, פתרון לא רק סיסמתי אלא פתרון שבנוי על הכרה אמיתית, עמוקה, ברגישויות. הרי פה השאלה מי צודק ומי לא צודק בוויכוח והחיכוך היומיומי בין האוכלוסייה היהודית לערבית היא לא רלוונטית. הבעיה היא איך יוצרים דינאמיקה שלוקחת בחשבון את הרגישויות, מתחשבת בהן, מכבדת אותן ויוצרת תנועה שמובילה לכיוון של הידברות בין בני אדם. ניסיתי כראש ממשלה לדבר עם האוכלוסייה הערבית, זה היה ביום עיון, זה היה במפגש אצלי בבית, זה היה בוועידה שעשינו וזאת רק ההתחלה.

אמרתי קודם לראמז דווקא, כשהוא אמר שהקבוצה שלו תעלה לליגת האלופות, שאחד הימים הכי מאושרים שלי כאזרח ישראלי היה כשהקבוצה שלו זכתה בגביע ישראל. לא יכול היה להיות ביטוי יותר מובהק, יותר מרגש לכך שקבוצה ערבית שהיא חלק מהליגה הישראלית, מתוך המערכת הישראלית היא זוכה בגביע של מדינת ישראל והיא מקיפה את אצטדיון רמת גן לפני עשרות אלפי צופים עם דגל ישראל. בעיני זה היה רגע חד פעמי והוא היה בפעם הראשונה. זה דבר אדיר, לכן כל כך רציתי לעזור להם, רציתי לעזור להם כי חשבתי שלא יכול להיות שאוכלוסייה כל כך גדולה לא תהיה מיוצגת בכל מקום. בתרבות האוכלוסייה הערבית מיוצגת כי יש בתוכה כישרונות מובהקים שבאו לידי ביטוי, באומנות, בהיבטים הכלכליים, לא מספיק אבל יש. בתחום הספורט נתק גמור חוץ מקבוצת בני סח'נין וקבוצת אחי נצרת, ואני מקווה שהקבוצות האלה תמשכנה להצליח.

רבותי, אפשר תמיד להיות פסימיים, אני, תפיסת העולם שלי אופטימית, אני גם עוזב בתחושה אופטימית. אני לא בא בטענות לאף אחד, אני לא רוצה לעשות חשבון עם אף אחד. אני משוכנע בדבר אחד, אני משוכנע שהדרך שאנחנו הצבנו בקדימה היא הדרך שתוביל את עם ישראל, תזכרו את דברי. זה לא מקרה שאנחנו יצאנו המפלגה הכי גדולה בבחירות האלה כי יצאנו המפלגה הכי גדולה בבחירות האלה כי אנחנו באנו עם פלטפורמה אמיתית שאומרת, כשצריך להגן על ביטחון אנחנו נגן בכל הכוח, כשצריך לעשות פשרה לשלום אנחנו נהיה יותר מרחיקי לכת ויותר נועזים מאשר כל אחד שקדם לנו והציבור הישראלי מבין את זה ומכבד את זה. אני מקווה שהדרך הזאת תהיה בסופו של דבר גם הדרך הדומיננטית בקרב האוכלוסייה הערבית. אני מתכוון לשוחח עם ראש הממשלה לכשייבחר, הבא, ארוכות, על החלק בייצוב דפוסים של הידברות עם אוכלוסייה הערבית במדינת ישראל. אין לנו את הפריבילגיה לריב, אין לנו. יש לנו מספיק מריבות מיותרות שאנחנו רוצים להימנע מהן וזו בוודאי שאיננה עומדת על סדר היום, אנחנו לא רוצים בה.

אני מודה לכם מקרב לב שבאתם, בעצם באתם כדי לכבד אותי. אני ביקשתי להיפרד מכם. אני מאוד מודה לכם שבאתם. אני מודה לך, שאוקי, על שירותך למען התושבים הערבים, אזרחי מדינת ישראל. אני מודה לך, ראמז, על נכונותך להמשיך במסלול הזה ואני מאוד מקווה שדרכי החיים במדינת ישראל, לא מדינה גדולה, עוד יפגישו אותנו פעמים רבות ויחד נוכל לראות בטוב הארץ לכל אזרחיה.
תודה רבה לכם.