גברתי יו"ר הכנסת, דליה איציק
כבוד שר הביטחון, אהוד ברק
יו"ר האופוזיציה, בנימין נתניהו
שולמית שמיר ובני משפחת שמיר לדורותיהם
אנשי מכון ז'בוטינסקי ו"ידיעות אחרונות"
חברי כנסת, שרים,
ידידיו ומעריציו של יצחק שמיר,

אני התלבטתי אם לעשות כפי שנהגו קודמי ולכתוב דברים והחלטתי שאת הדברים שהיה לי לכתוב כתבתי בספר וגם אמרתי אותם במעמד יום ההולדת ה-85 של יצחק שמיר ולכן רציתי לספר כמה דברים אישיים שאני זוכר שקשורים ביצחק שמיר. אבל, בכל זאת אני חושש שאני אהיה, במשפטים קצרים, קצת "נון פוליטיקלי קורקט" כדי לומר שהערב הזה לא נועד לנהל ויכוח עם עמדותיו ועם מורשתו ועם המדיניות שניהל יצחק שמיר ואני לא אסטה מהכלל הזה, אבל אני חושב שאני אהיה הוגן אם אני אומר שהיום, בפרספקטיבה של זמן שאנחנו מסתכלים על הדברים, אז ייתכן שגם, ואני כולל את עצמי בתוך אלה, לא תמיד חישבנו למרחק הנכון את כל הדברים וייתכן שהיה מקום לחשוב גם על עמדות אחרות. אני אומר את הדברים האלה כי אני תוהה, אם יכולנו לדבר עם יצחק עכשיו ולשאול אותו מה המדיניות הנכונה לעכשיו, אם הוא היה אומר את כל הדברים שאנחנו מניחים כדבר המובן מאליו, שהם היו ממשיכים באותו רצף, לא באמונה הבסיסית, כמובן, לא בתחושת המחויבות העמוקה שלא יכול להיות ויכוח עליה לגבי ארץ ישראל ומה שהוא חש. אבל, ברוח אותם דברים שאני מביא במאמר שכתבתי שהוא אמר שאני יהודי יותר פרקטי ממה שנוטים לחשוב לגבי לא פעם ואני חושב שהוא היה יהודי יותר פרקטי ממה שאנחנו נוטים באיזושהי פרספקטיבה היסטורית שהיא קצרת זמן בסך הכל, לייחס לו.

אני חושב שאם יצחק שמיר היה נשאל היום, ייתכן שהוא היה אומר דברים שהם אינם זהים לחלוטין עם הדברים שאנחנו בחלקנו, או חלק מהציבור כאן היה רוצה לשמוע ועם הדברים שחלק מהציבור פה, חלק גדול ודאי ממשיך לדבוק בהם כפי ששמיר דבק בהם אז, במציאות של אז, בנתונים של אז אבל הוא היה מספיק מפוכח ומספיק חכם ומספיק מעמיק כדי לדעת שהמציאות משתנה, וכשהמציאות משתנה אתה צריך לפעמים להביט על הדברים, אולי גם בזוויות שהיו מפתיעות את עצמך כשאתה חושב על מה אמרת, ומה עשית, ועל מה נאבקת במשך חלק לא מבוטל מהפעילות והשליחות המדינית, שהייתה הדבר המובהק ביותר בחייו של יצחק שמיר.

אני נזכר במוצאי שבת אחד שאני מניח שרוב הקהל זוכר אותו. היה פיגוע נורא בבית כנסת יהודי באיסטנבול. איכשהו הכתבים שלנו כבר אז הגיעו די מהר וכתב אחד ראיין יהודי מבוגר, זקן, שעמד מחוץ לבית הכנסת והמראה היה נורא, דם זרם על הכביש ממול לבית הכנסת והיהודי הזה עמד רועד כולו. מטבע הדברים, הוא היה בתוך בית הכנסת והיה מהניצולים שהצליחו איכשהו לצאת ללא פגע כשיהודים לא מעטים נהרגו אז בפיגוע הנורא ההוא. הכתב שאל אותו- "אתה לא מפחד?" והוא אמר לו- "לא". הכתב שאל אותו- "למה? הרי קרה דבר נורא?" הוא אמר, "כי יש מדינת ישראל". אני זוכר את עצמי יושב מול הטלוויזיה ואת עורי מצטמרר מהפשטות העמוקה הזאת ובעלת העוצמה האדירה הזאת שבה נאמרו הדברים בקולו הרועד של היהודי הזה. אחרי שתי דקות היה טלפון, בתקופה ההיא לא היו מזכירות במשרד ראש הממשלה 24 שעות ביממה, יצחק שמיר היה מחייג בעצמו. היה לו דף של מחברת חשבון כזאת, כמו של תלמידים בכיתה א' והוא היה בכתב יד עגלגל וגדול רושם את הטלפונים שהוא רצה לעשות בערב והיו לו כמה טלפונים שהוא השתמש בהם לעיתים קרובות אז הוא זכר את המספרים. אני שומע: "איהוד", הוא קרא לי איהוד, אני אומר לו- "כן". הוא אומר לי, "ראית?" ומיד הבנתי שהוא מתכוון בדיוק לעניין הזה. אני אומר לו- "כן, ראיתי". הוא אומר- "ככה אבא שלי אמר". שאלתי אותו מתי, הוא אמר "כשהיה ברור שהם הולכים לחסל את כולנו הוא אמר, יש לי בן בארץ ישראל והוא ינקום בהם".

היה משהו בהתרגשות העמוקה שבה נאמרו הדברים ובספונטאניות של התגובה שלו מיד לאחר השידור שהיה יצחק שמיר במובן העמוק ביותר והאותנטי ביותר של מה שהוא היה, של מה שהוא האמין בו, של מה שהוא נלחם בו, של מה שהוא ראה בו את שליחות חייו.

הייתי בלא מעט מעמדים מדיניים עם יצחק שמיר. אני זוכר פעם שהזדמנתי, אני לא זוכר בדיוק את הנסיבות, אני גם לא זוכר באיזה מן המפגשים, אני זוכר שזה היה בארץ, במשרדו, שהוא ישב עם ג'יימס בייקר, שר החוץ האמריקאי. ג'יימס בייקר הרים עליו את הקול והוא פתאום דפק על השולחן כמו שהוא ידע לדפוק על השולחן, ככה דפיקה, והצביע עליו באצבע ואמר לו- "אדוני, שלא תדבר אלי ככה, אתה מדבר לראש ממשלת ישראל, שלא תצעק עלי, שמעת?" ג'יימס בייקר היה בהלם טוטאלי.

בזה לא נגמר הסיפור. לימים, לאחר שכבר חדל להיות שר החוץ, אחרי שבוש האבא הפסיד בבחירות, הוא קיים כמה ביקורים בארץ ומשום מה נוצרה בינינו איזושהי קרבה והוא נהג להתקשר לבקש להיפגש איתי ושוחחנו ואז הוא אומר לי- "תשמע, איך יצחק שמיר? אני הולך לראות אותו". אני אומר לו- "הוא כמו שהוא היה תמיד". אז הוא אומר לי- "זה אחד האנשים שאני הכי מעריץ בעולם, מעולם לא הערצתי אדם כמו שאני מעריץ אותו". זה די הפתיע אותי, אמרתי לו- "אני זוכר כמה ויכוחים ביניכם שלא שיקפו ידידות אישית עמוקה מדי, מה קרה?" הוא אמר לי שני דברים, "קודם כל" הוא אמר, "תראה, בפעם הקודמת שבאתי לכאן, כשנכנסתי למשרדו ושמיר כבר לא היה ראש ממשלה, ממש כשנכנסתי למשרדו אמרו לי, מחפשים אותך בטלפון, כשהרמתי את הטלפון אמרו לי- אמא שלך נפטרה". הוא אומר, "אמא שלי נפטרה, היא הייתה בת 94 והיה לי ברור שאני לא אוכל לקיים את השיחה עם שמיר. בכל זאת נכנסתי לחדרו, אמרתי לו, מר שמיר, אני מתנצל, הודיעו לי הרגע שאמא שלי נפטרה ואני חייב לעזוב, אני מצטער שאני לא אוכל לקיים את הפגישה איתך" והוא אומר, "מיהרתי לצאת וטסתי חזרה כדי להשתתף בהלוויה של אמי. חודש לאחר מכן קיבלתי מכתב עם סרטיפיקט כזה גדול של הקרן הקיימת לישראל ונאמר שם שיצחק שמיר שתל 94 עצים ביער ירושלים על שם אמא שלי".

הוא אומר לי, "אתה מבין? יצחק שמיר שתל 94 עצים לזכרה של אמא שלי, בהרי ירושלים". פתאום נחשף איזשהו פן, מה ירושלים והרי ירושלים ביטאו לג'יימס בייקר, איש די קר, מעשי ומפוכח זה, אבל ההתייחסות האישית הזו של יצחק שמיר נגעה לליבו של ג'יימס בייקר באופן שהותיר אותו עם דמעות בעיניו כשהוא סיפר לי את זה. ואז הוא אמר עוד דבר- "תראה, היו לנו הרבה ויכוחים וכל פעם שהגעתי ארצה אריק שרון היה מקים עוד התנחלות ובוש היה מתפוצץ ואני הייתי מתפוצץ ואני דפקתי ואני צעקתי ורבתי איתו וכו'".

יש לי עוד בדיחה על המשפט הזה שלא קשורה כבר לשמיר אבל הוא אומר, "הוא מעולם לא הוליך אותי שולל, הוא תמיד אמר לי בדיוק מה הוא עושה, מה הוא חושב, מה הוא יעשה, כיצד הוא יפעל, אני תמיד ידעתי איפה אני עומד איתו". הוא אומר, "מעט מאוד אנשים בחיי פגשתי שהיתה בהם את הנחישות הזו ואת הישירות הזו" ונדמה לי שאני לא צריך להסביר לקהל כאן שבעניין הזה ג'יימס בייקר דייק. אבל בכל זאת, הקטע הזה, כדי לא להשאיר את זה במסתורין גמור, באחד האירועים האחרונים שאריק שרון השתתף בו, בנובמבר 2005, ג'יימס בייקר הגיע והייתה גם קונדוליסה רייס, לטקסי האזכרה ליצחק רבין ששולבו גם באירועים של מכון "סבן" וישבנו כולנו ליד אותו שולחן, ג'יימס בייקר ישב ליד קונדוליסה רייס והיא ישבה ליד אריק שרון ואני ישבתי לידו. אז הוא אומר לי- "אני רוצה לומר משהו לאריק שרון אבל אני קצת פוחד". שאלתי אותו- "מה אתה רוצה לומר שאתה קצת פוחד?" הוא אומר, "אני רוצה לומר לו שזאת הפעם הראשונה שאני מגיע לישראל והוא לא הקים עוד ישוב אלא הוא הוריד אותם". אמרתי לו, "אתה יודע מה, אחרי זה אני אגיד את זה לאריק כבדיחה כי אני חושש שאם אתה תגיד את זה הוא באמת לא יאהב את זה". ואכן, כשסיפרתי את זה לאריק אחרי זה, הוא לא אהב את זה. אבל לא על אריק אנחנו מדברים, אנחנו מדברים על יצחק שמיר.

יצחק שמיר, כל אחד אומר, הוא היה מזן אחר, פעל בדפוסי פעילות שהם לא מתאימים לדפוסים שמקובלים היום בפוליטיקה, אין בזה ויכוח. יצחק שמיר קודם כל היה איש שקרא הרבה והוא לא נהג לדבר על זה אבל ארע כמה פעמים שהוא סיפר לי, הוא אומר לי, "מה אתה באמת חושב עשיתי כשהייתי יו"ר הכנסת? זה שעמם אותי עד מוות" אבל הוא אמר, "ניצלתי את הזמן לקרוא הרבה ספרים". הוא אומר, "קראתי בלי סוף ואגב לא רק בעברית". ומי שזוכר את האנגלית של שמיר בתחילת דרכו כשר חוץ יודע איזה שיפור עצום חל באנגלית שלו, כמה הרבה יותר חופשי ורהוט הוא היה בשפה האנגלית לאחר מכן. איזו משמעת פנימית אדירה הייתה לאיש הזה וליכולת שלו ללמוד גם בגיל שבו יש כאלה שאומרים שלא משתנים אבל בוודאי שלא לומדים כבר והוא למד.

עוד דבר שאני רוצה לומר, יושבים פה כמה ראשי ממשלה לשעבר, אחד בהווה ואולי כאלה שיהיו בעתיד ואנחנו יודעים הרי שהבעיה הקשה ביותר שראש ממשלה צריך להתמודד איתה היא חלוקת הקשב. איך אתה מנהל את עצמך כך שהאירועים לא ישתלטו על היכולת שלך להקדיש את הזמן המתאים כדי לחשוב לעומק על מה שצריך לעשות באמת, כדי שלא תיתפס במרוץ הדי מורכב הזה שאני לא צריך לפרט אותו כאן, של עוד אירוע, וכפי שהוא אמר- הכל באחריותך. פה נפגע מישהו, שם יורה מישהו, פה יש שביתה, פה יש סכסוך כזה שם יש תקציב וכל הדברים האלה.

יצחק שמיר, לפי דעתי, היה ראש הממשלה שידע לעשות את חלוקת הקשב הזאת, נמתחה עליו לא פעם ביקורת ואני אומר שהייתה בזה חוכמה שרק מי שישב בכסא הזה יכול להבין אותה לעומק. הוא היה מקדיש זמן רב לשבת עם עצמו או לשבת עם אנשים שהוא יכול היה להגיע איתם לדרגה כזו של אינטימיות כדי לחשוב, כדי לנתח. הוא גם היה כותב לעצמו את ההערות הללו, באותו דף מחברת חשבון של תלמיד בית ספר עממי, בעט, בדרך כלל בצבע כחול, בכתב יד עגלגל, הוא היה כותב לעצמו את הדברים. אני זוכר לא מעט פעמים שהוא היה מגיע בבוקר עם דף מלא של רשימות של כל מיני נושאים שהוא חשב עליהם והוא ביקש לדבר עליהם ולנתח אותם ולקבל עליהם תגובות ולשמוע עליהם הערות.

אי אפשר היה למצוא שם שהיה יותר מתאים לספר על יצחק שמיר מהשם שמצאתם, אינני יודע מיהו האחראי לכך, אם זה יאיר אז אפשר להבין גם מדוע, הוא מכיר את אבא שלו די טוב, כסלע איתן. ראיתי אותו באין ספור מצבים, רבים מן האנשים שהיו כאן, מעולם, מעולם הוא לא איבד את העוצמה הפנימית, הוא היה יצוק מפלדה, אני לא ראיתי לא לפניו ולא אחריו אדם כמוהו. הוא עוד איתנו, זאת לא מסיבת פרידה למרות שהיא נושאת אופי כזה, אבל זו בהחלט אפשרות להגיד מילה אחת של סיכום- לא היה כמוהו, אני מסופק אם יהיה כמוהו.

תודה רבה.