צולם ע"י לע"מ

הגברת דליה איציק, יו"ר הכנסת
עמיתי שרי ממשלת ישראל
חברי הכנסת
כבוד ראש העיר ירושלים, ידידי אורי לופוליאנסקי
ראש מרכז שלטון המקומי, עדי אלדר
כבוד יו"ר מרכז המועצות האזוריות, ידידי שמואל ריפמן
ראשי הרשויות מרחבי המדינה כולם
ידידות וידידים יקרים,

את הבוקר הזה התחלתי בפגישה עם שלושה ראשי רשויות מייצגים, עם ראש עיריית תל אביב, עם עדי אלדר ידידי ראש מרכז השלטון המקומי וראש עיריית כרמיאל ועם שמואל ריפמן ראש מרכז מועצות האזוריות. שוחחנו על כמה מהסוגיות שמעסיקות אתכם. אני מקווה מאוד שכתוצאה מהפגישה, המחשבה על אפשרות של קיים השבתה הוסרה וזאת בעקבות הרצון גם של שר הפנים וגם של שר האוצר, שאני תומך בו, לעשות מאמץ כדי לעדכן את מענקי האיזון באופן שניתן יהיה באמצעות התוספות הללו לפתור כמה מהבעיות שמעיקות על הרשויות המקומיות ואני יודע ששר הפנים ומנכ"ל משרדו אריה בר שנמצא כאן ואנשי אגף התקציבים באוצר, עם שר האוצר מתקרבים להסכמה כזאת שתקל מאוד על הפתרון הזה. אני אומר את זה רק כדי שאפשר יהיה לקיים את יום השלטון המקומי במעמד הזה ובהמשך היום באווירה שאין בה עננה כלשהי.

עסקנו גם בסוגיות נוספות. לדעתי אני נמצא פה, כשאני מדבר אליכם במידה מסוימת, הייתי אומר, באיזושהי כפילות- אני בא לברך כראש ממשלת ישראל אבל אני חושב שאין רבים מבניכם שיכולים לדבר על מצוקות, הבעיות והאתגרים של ניהול עיר עם יותר ניסיון ממה שהזדמן לי לצבור במהלך השנים שבהם זכיתי להיות בנעליו של אורי לופוליאנסקי כראש עריית ירושלים. ואני חושב שיו"ר הכנסת העלתה כאן בהחלט סוגיה שצריך לדון בה. הסוגיה היא מידת העצמאות של ראשי הערים והיכולת של ראשי הערים לממש את המנדט שניתן להם, במיוחד כשמדובר במערכת בחירות אישית שבה אדם נבחר במישרין על דיד הציבור להיות ראש העיר, הוא ולא אחר, לא על בסיס מפלגתי, לא על בסיס של רשימה אלא על בסיס אישי, אינדיבידואלי, העיר אומרת- אותו אנחנו רוצים כדי שהוא ינהיג את העיר הזאת. אנחנו צריכים לחשוב, אני לא אומר את זה בטענה, אני אומר את זה מתוך ניסיון של ראש עיר ושר הפנים הנוכחי שלנו, מאיר שטרית הוא ראש עיר רב ניסיון, רק שהזיכרון שלו מהתקופה שהוא היה ראש עיר קצת יותר עמום כי זה היה לפני הרבה מאוד שנים, אבל הוא בנה עיר לתפארת, את העיר יבנה, הוא בנה וטיפח אותה ועשה דברים מרשימים מאוד כראש עיר אז, אני כמעט בטוח שחלק מהדברים שאני אומר נופלים על אוזניים קשובות. ראש העיר צריך להיות קודם כל  בעל סמכויות ביחס למערכת העירונית שהוא מופקד עליה וגם ביחס למערכת הציבורית שמלווה אותו. אנחנו היום נתקלים במצד, ורבים מכם יודעים את זה, וראינו תופעה דומה גם במערכת הפרלמנטארית. במערכת הפרלמנטארית הגענו למסקנה שחייבים לשנות את זה, במערכת העירונית אנחנו לא רוצים לשנות את זה אנחנו אבל מוכרחים להתאים את זה למציאות שבה אדם נבחר ולאחר מכן הוא כבול לא פעם למציאות פרלמנטארית, מועצתית בלתי נסבלת משום אנחנו יודעים שברבות המערים שבהן הניהול של ראש העיר הוא מופתי יש בעיה של פיצול כל כך גדול בתוך המועצה שהפיצול הזה יוצר קושי שקשה מאוד לעמוד במבחן שהוא יוצר בבעיות היומיום של ניהול העיר, מוכרחים לחשוב על זה.
אני עכשיו לא בא להציע פתרונות, אני רק מעלה בעיות שלפי דעתי צריכות להעסיק גם אותנו. יושב כאן יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, אופיר פז פינס ואני בהחלט מציע שתהיה מחשבה בנושא. אנחנו בכנסת ביטלנו את הבחירה האישית של ראש ממשלה כי אמרנו שהפיצול בהצבעה יוצר פיצול כזה שהתועלת היחסית בבחירה ישירה של ראש ממשלה והוויתור על כמה ממהלכי מינוי שבעבר הכבידו ויצרו קושי, באו על חשבון היציבות הפרלמנטארית והפכה להיות בלתי נפרדת בגלל הפיצול הגדול של המערכת הפרלמנטארית. היום ברשויות המקומיות יש לנו את המצב הזה, פה יכול להיות שאנחנו צריכים ללכת בכיוון ההפוך, בכיוון שמחזק את מעמדו של ראש העיר בהשוואה למועצת העיר מבלי להפקיע ממנה את הסמכויות הפיקוחיות שחייבות להיות למועצת עיר וה- Checks and balances, מערכת האיזונים שמתחייבת מזה. זה במה שקשור לחופש היחסי של ראש העיר בתוך המערכת העירונית.

הסוגיה השנייה שאני רוצה לעלות ואני לא אלאה אתכם ולא ארחיב מעבר לכך, זאת מידת החופש של המערכת העירונית כלפי המערכת הממשלתית. עכשיו אני אומר לכם את זה כראש ממשלה, קל לי מאוד היום, אני הייתי ראש עיר אבל אני לא ראש עיר יותר, היום אני ראש ממשלה, אני אומר לכם דבר מרחיק לכת, אבל אני אמרתי אותו כשלא הייתי ראש ממשלה, כשהייתי שר בממשלה, אמרתי אותו כראש עיר, אני אומר אותו גם היום כראש ממשלה- עירייה שמנוהלת כהלכה יותר יעילה ויותר טובה ממשרד ממשלתי שמנוהל כהלכה. אני אגיד לכם למה, זה לא שאני מנסה למצוא חן פה בעיני מישהו, רבותי הייתי ראש עיר, יש רבות מהעריות במדינת ישראל לא מנוהלות כהלכה וצריך לשים את הדברים על השולחן ביושר ולומר את זה. אין גביית מיסים ראויה, אין הפעלה נכונה של סמכויות וכו', יש בעיות, זה לא כל כך פשוט. אבל, עירייה מתעסקת באופן יום יומי מיידי וישיר, עם הבעיות שהן באמת נקודת המפגש של האזרח עם השלטון. אנחנו הממשלה, שר הממשלה, אנחנו חושבים שאנחנו מנהלים את העניינים, אנחנו מקבלים החלטות, זה נכון אבל המפגש היומיומי, החיכוך היומיומי של האזרח עם הבעיות היומיומיות הוא בנקודת המפגש שבינו לבין העירייה. הוא גם לא יודע איך פונים לממשלה, הוא יודע איך פונים לעירייה. כל אחד מכם יעיד שלפחות 50% מהפניות שהאזרחים פונים אליכם הן בעניינים שאין לכם סמכות בהם כי הם ענייני ממשלה, אבל האזרח לא יודע מה זה ממשלה, הוא יודע שיש עירייה, בכל מקום שהוא גר העירייה היא הכתובת. אז פה יש מצב שאתם הכתובת, לא תמיד אתם בעלי הסמכות. אבל אני חושב שגם פה צריך לשנות את הדברים, אני אומר את זה, אגב, כשם שאני אומר שבתוך הממשלה צריך לעשות רפורמה.

יושב פה יו"ר האופוזיציה, הוא היה פעם שר אוצר, אני חושב שלמרות היריבות בנינו הוא היה שר אוצר טוב. יש בנינו יריבות פוליטית, אנחנו לא בדיוק מסכימים בנינו. אני חושב שהממשלה חייבת למצוא דרך לתת עצמאות גדולה יותר למשרדי הממשלה כלפי משרד האוצר, יושב פה שר האוצר לשעבר סילבן שלום שאני מקווה שבעניין הזה, עם הניסיון הרב הממשלתי שיש לך, אתה תהיה מוכן לתמוך ברפורמה הזאת, שהמשרד הממשלתי צריך לקבוע את המסגרת הכוללת וגם את סדרי העדיפויות בתוך המערכת הממשלתית. האוצר יכול להציע, הממשלה יכולה לשנות, יכולה להסכים, יכולה לא להסכים, ראש הממשלה יכול להתערב, זה בסדר. עשית אתה, סילבן, לא מעט שינויים משמעותיים מאוד בנושאים האלה, שכשאני הגעתי למשרד האוצר יכולתי גם לראות אותם ולהעריך אותם. אבל, אני חושב שהמשרדים הממשלתיים צריכים להיות הרבה יותר חופשיים בקביעת סדרי עדיפויות הפנימיים שלהם, בקבלת ההחלטות המקצועיות שלהם ואני וחשב שאותו דבר גם לגבי ראשי הערים.

אם ראש עירייה חושב שבעיר שלו צריך להעלות את הארנונה אז צריך להגדיר איך עושים את זה, מה הגבולות שלו, האם מדיניות הממשלה בכלל היא בכיוון שרוצה להעלות מיסים או לא רוצה להעלות מיסים, צריכה להיות איזושהי אינטראקציה בין מדיניות לאומית כוללת לבין מדיניות עירונית וצריך לראות איך עושים את הדרך הזו , אבל אם ראש עיר אומר אני רוצה לשפר את השירותים, אני רוצה להרחיב את מערך השירותים שאני נותן, אני רוצה שיהיה לי שיקול דעת להחליט אם אני מגדיל את הארנונה, התושבים לא ירצו בזה, לא יתמכו בזה, יעיפו אותי בבחירות הבאות, צריך לשקול את זה. חלק מהתקנות והנהלים והסמכויות שקשורות בראשי הערים הונחו על השולחן לדיון ציבורי בעקבות הצעת החוק שהתחיל אותה רוני בר-און והמשיך אותה מאיר שטרית, אני חושב שהסוגיות האלה צריכות לבוא בחשבון השיקולים הללו כדי להביא בסופו של דבר לאיזשהו שינוי שייתן יותר מרחב של שיקול דעת וחופש פעולה לראשי הערים, לקבל החלטות בנושאים שהם מופקדים עלים. כך גם החופש התקציבי. עוד פעם, לא חרוג, לא ליצור גירעונות, לא להגדיל את מסגרת ההוצאה מעבר למה שהאמצעים שעומדים לרשותך אבל, במסגרת האמצעים שעומדים לרשותך הממשלה לא צריכה להכתיב כל דבר לראשי הערים אלא צריך שיהיה הרבה יותר שיקול דעת וגמישות לראשי הערים להחליט לגבי הדרך שבה הם רוצים להוציא את אותם כספים שממשלת ישראל חושבת שמגיע להם לקבל מעבר למענקי האיזון.  אני מדבר על פרויקטים של בניית כבישים, על פרויקטים של בנית בתי ספר, על פרויקטים אחרים שהממשלה מממנת לפחות 75% מהם, לרבות חלק ניכר מהשירותים שהמועצות נותנות בעצם כקבלני משנה של הממשלה אבל הן לא מקבלות מהממשלה את כל המשאבים שהממשלה חייבת לספק להן כדי שהן יוכלו לספק את השירותים האלה ברמה הניאותה.

כל הסוגיות הללו הן סוגיות שדרושה בהן רפורמה, אני מקווה שתחשבו על זה. אני פתוח לשתף איתכם פעולה בעניין הזה, אני פתוח לשתף פעולה עם שר הפנים בעניין הזה ועם השרים האחרים כדי שאנחנו ניתן את הכלים המתאימים לראשי הערים שהם הזרוע המיידית, הישירה והחשובה של השלטון כלפי אזרחי המדינה.

בהצלחה.