צולם ע"י לע"מ

ראומה, מיכל וכל בני המשפחה,
מכובדי כולם,

שנה עברה, רק שנה עברה. בפסח האחרון, נאספנו כאן להיפרד מעזר בפעם האחרונה. היום, שנה אחרי, אנחנו נאספים כאן להתייחד עם זכרו.

כל כך הרבה דברים אירעו לנו בשנה הזאת, שבה עזר כבר אינו אתנו. כל כך הרבה טלטלות ואתגרים שטפו אותנו. לו היה עזר בין החיים, ודאי היה, כהרגלו, נוקט עמדה ברורה, מבטא אותה בדרכו המיוחדת, ומנסה להשפיע על המתרחש ולעצב את דעת הקהל בדרכו.

עזר נמנה על דור תש"ח, הדור שהצמיח מתוכו קבוצת מנהיגים נדירה בתרומתה ובאיכותה. ואפילו בתוך הקבוצה הזאת דמותו של עזר מתנשאת גבוה; גבוה – כי הוא היה גבוה, גבוה – כי הוא היה מיוחד כל כך ושונה כל כך.

במסלול המרתק שעבר, שכל תחנה היא ציון דרך בתולדות מדינת ישראל. באופטימיות הבלתי מתפשרת, באמונה העמוקה ביכולתו של עם ישראל להתגבר על כל המכשולים. בעממיות הכובשת, ששובה בקסמה יהודים וערבים, צברים ועולים חדשים, תושבי מרכז הארץ ותושבי הפריפריה.

נהגו לומר על עזר שהוא האב טיפוס של הצבר הישראלי. ישיר, לעיתים בוטה, נעדר גינונים מיותרים, אדם שהעדיף את העשייה על פני המילה ולעיתים גם ספג ביקורת ציבורית על כך. מעל לכל עזר היה מאמין גדול בכוחו של עם ישראל. באמונה אמיתית, פשוטה וכובשת.
אמונה שהלוואי ויכולנו להנחיל אותה לכל צעיר וצעירה בישראל, אולי אפילו לכל מנהיג ומנהיגה בישראל.

בינואר 1996, יצא עזר כנשיא מדינת ישראל לביקור ממלכתי בגרמניה. המעמד שבו נשיא מדינת ישראל, נושא נאום בפני בית הנבחרים של גרמניה, היה מעמד מצמרר. הנאום שנאם שם, הוא מופת של גאווה לאומית, יהודית אמיתית.

וכך אמר מעל דוכן הנואמים לחברי הפרלמנט הגרמני:

"רק 200 דורות עברו מאז קם אדם ושמו אברהם ועזב את ארצו ואת מולדתו והלך אל הארץ שהיום היא ארצי. רק 200 דורות עברו מיום שקנה אברהם את מערת המכפלה בעיר חברון ועד הסכסוכים הרצחניים המתרחשים בה בדורי. רק 150 דורות עברו מעמוד האש של יציאת מצרים ועד עמודי העשן של השואה. ואני, שנולדתי מזרעו של אברהם ובארצו של אברהם – הייתי בכולם:

הייתי עבד במצרים, וקיבלתי את התורה בהר סיני, ויחד עם יהושע ואליהו עברתי את נהר הירדן. נכנסתי לירושלים עם דוד, וגליתי ממנה עם צדקיהו, ולא שכחתי אותה על נהרות בבל, ובשוב אדוני את שיבת ציון חלמתי בין בוני חומתה. לחמתי ברומאים וגורשתי מספרד, והועליתי על המוקד במַגֶנְצַא, היא מיינץ, ולמדתי תורה בתימן, ושכלתי את משפחתי בקישינב, ונשרפתי בטרבלינקה ומרדתי בוורשה ועליתי לארץ ישראל, היא ארצי שממנה גליתי ובה נולדתי וממנה אני בא ואליה אשוב."

נאום שכזה יכול לנאום רק אדם שאהבת עם ישראל וארץ ישראל נטועה כל כך עמוק בנפשו.
אהבה כנה, לא מהשפה אל החוץ, לא אהבה פוליטית לצורכי תעמולה, אלא אהבה תמימה, עמוקה, ישירה. עזר אהב את העם והעם אהב אותו. ואהבתנו אותו תמשיך ותלווה אותנו עוד שנים ארוכות.

אני רוצה לשלוח את אהבתנו לראומה, האישה שבאצילותה שבתה ושובה את לב כולנו, ולאחל לה איחולי החלמה מהירים ואריכות ימים.

יהי זכרו של עזר ויצמן, הנשיא השביעי של מדינת ישראל, ברוך.