משפחת רבין,
מכובדי כולם,

יצחק רבין איננו רק האיש והמנהיג שנרצח; יצחק רבין הוא הדור שנשא על שכמו באביב נעוריו את משא התקומה בהקרבה, בדם ובמאמץ מפרך. הדור הלוחם, שכה רבים היו חלליו, ועליו כתב  המשורר אלתרמן: "למולכם האומה על סיפו של הדרור משתחווה ובוכה, הבינוה".
הדור האמיץ והטוב שגוו שח מאז ושערו הלבין משנים, ורצח רבין הותיר בנפשו פצע אנוש של עלבון שאין לו כפרה וכאב, שאין לו מזור.

יצחק רבין היה מבחירי דור התקומה. בדברי ימיה של מדינת ישראל לעד לא ייפקדו חלקו כמפקד "הראל" בהצלת ירושלים במלחמת הקוממיות, תפקידו בבניין כוחו של צה"ל ובניצחונו המזהיר במלחמת ששת הימים, תרומתו לביצור היחסים המיוחדים בין ישראל וארצות הברית והישגיו כראש ממשלת ישראל וכשר הביטחון.

אהבתי את יצחק, גם כאשר לא ראיתי אתו עין בעין. דרך ארוכה הלכנו יחדיו בצה"ל, במאבק תקומתה, בהגנתה ובשליחותה של המדינה. הידידות וההערכה ההדדית בינינו נשמרה גם כאשר פנינו שנינו לדרכים פוליטיות שונות ומנוגדות. כשסברתי שטעה – לא חסכתי ממנו את ביקורתי, וכך גם להיפך, אך מעולם לא פקפקתי ביושרו של יצחק, בהגינותו ובכוונתו הטהורה לשרת נאמנה את עם ישראל על פי דרכו ולחתור באומץ לביטחון ולשלום.

ההיסטוריה היהודית הטילה על בני הדור שלנו את כובד האחריות להבטיח את עתידה של מדינת ישראל. אזרחי ישראל הפקידו בידינו – בידי יצחק אז ובידי כיום – את שרביט האחריות הגורלית, לא למען "שב ואל תעשה". להיפך, הפיקדון הזה הוא נכס של אמון ואשראי מאת העם למען נפעל, ננווט ונוביל ונגלה יוזמה כדי להגשים את החזון הציוני; כדי שנעשה כל מאמץ אפשרי לסיים את סכסוך הדמים בינינו ובין שכנינו; כדי שנשמור על מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית בגבולות בטוחים וירושלים המאוחדת בירתה הנצחית; כדי שנטפח את מדינת ישראל, נשתיתה על ערכי מורשת ותרבות עברית מפותחת, על צדק חברתי, שגשוג כלכלי, עליה, ביטחון ושלום. לכך חתר יצחק רבין, ולכך – בדרך שונה במקצת, כמובן, גם אני חותר.

הרצח הנורא של יצחק רבין מחייב אותנו לעשות כל שבידנו כדי להבטיח שמדינת ישראל לעולם לא תסטה מדרכה היהודית-הדמוקרטית; את הכרעותיה היא תקבל ללא מורא במוסדותיה המוסמכים, ושום רוצח נקלה, ושום מסית ומדיח, לא יטו אותה מלחתור ללא לאות אל עבר הביטחון והשלום.
את הויכוח על הנתיב שיוליכנו אל היעד המיוחל, נוקב ועמוק ככל שיהיה, ננהל כבני-חורין במדינה דמוקרטית – בכבוד, בסובלנות ובשותפות גורל.

היום הזה, כאן, תחת שמי הסתו הירושלמי, הנני מרכין ראשי לדמותו הבלתי-נשכחת של חבר, מפקד ומנהיג עתיר-זכויות, מסור עד תום לעם ישראל – ואף לזכרה של רעייתו הנאמנה לאה – בכבוד, ביקר, באהבה ובהכרת תודה.

יהי זכרם ברוך.